וולטר קליי לאודרמילק

וולטר קליי לאודרמילק (1 ביולי 1888, 6 במאי 1974) היה מומחה אמריקאי לשימור קרקע. שימור קרקע פירושו שמירה על הקרקע מפני סחיפה ופגיעה, כדי לאפשר חקלאות ותפקוד אקולוגי תקין.

נולד בצפון קרוליינה. למד באוניברסיטת אריזונה וזכה במלגת רודס ללימודים באוקספורד, שם למד גאולוגיה. בקיץ למד ייעור בגרמניה. בשנת 1915 הצטרף למחלקת היערות של ארצות הברית. במלחמת העולם הראשונה שרת כקצין ב"חטיבת חוטבי העצים" (קבוצה שעבדה בחתירת עצים לתמיכה במאמץ המלחמתי). לאחר המלחמה שירת כקצין מחקר במונטנה.

בהשפעת אשתו עבר לאסיה ולימד באוניברסיטת נאנג'ינג שבסין. שם חקר כיצד כריתת יערות מגבירה סחף קרקע ובעיות סחיפה. חזר לקליפורניה וקיבל דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-1933 מונה לעוזר מנהל ה-Soil Conservation Service, הסוכנות הממשלתית האמריקאית לשימור קרקע.

ב-1938 יצא למסע חקר באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. בביקורו בארץ ישראל ראה את פעילות ההתיישבות היהודית ואת המאמצים לשפר את הקרקע. למרות שלא היה יהודי ולפני כן ידע מועט על הציונות, התמכּר ברעיונותיה של ההתיישבות והשתמש בממצאיו לתמוך בפיתוח שטחי חקלאות.

ב-1944 פרסם את הספר Palestine, Land of Promise (ארץ ישראל הארץ היעודה). בספר ריכז תצפיות על הגיאוגרפיה, ההתיישבות, התעשייה והכלכלה בארץ. בפרק י"א הציע להקים "רשות לעמק הירדן", מודל בדומה ל"רשות עמק טנסי" (TVA), פרויקט אמריקאי שמשלב ניהול מים, הפקת חשמל והשקייה לאזור שלם. לאודרמילק הציע להשתמש במי הירדן להשקיה, וניצול הפרש הגבהים בין הים התיכון לים המלח להפקת חשמל. הוא גם ציין ש"עודפי מי הגאות של הירקון" יכולים להשקות את הנגב.

ספרו ותוכניתו של מהנדס אמריקאי, ג'יימס בנימין הייס (T.V.A ON THE JORDAN, 1948), נתפסו כמסמכים מקצועיים חשובים. דעות אלה סייעו לנשים ולגברים בתנועה הציונית להראות כי אפשר לקלוט בארץ-ישראל עולים רבים. לאודרמילק העיד בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית בענייני ארץ ישראל.

ב-1950 ביקר בישראל כיועץ למשרד החקלאות. ב-1951 שב כיועץ מטעם ארגון המזון והחקלאות (FAO) ולימד גם בטכניון. ב-1953 סייע בהקמת המחלקה להנדסה חקלאית בטכניון והעמיד את המחלקה בראשיתה. פרש מהוראה ב-1957 ועזב את הארץ. ב-1959 נקראה המחלקה להנדסה חקלאית על שמו. ארכיונו נשמר בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים.

בכניסה לדרך נוף יער טורען, ליד קיבוץ בית רימון, הוקם מצפור על שמו. המצפור צופה אל בקעת בית נטופה, שאותה ייעד כמאגר מים בתוכניתו. מן המצפור רואים גם את המוביל הארצי שחוצה את הבקעה.

וולטר קליי לאודרמילק נולד ב-1888 ונפטר ב-1974. הוא עסק בשימור קרקע. שימור קרקע אומר להגן על האדמה כדי שלא תישטף או תתדרדר.

הוא למד באריזונה ואז נסע ללמוד באוקספורד באנגליה. בקיץ למד על יערות בגרמניה. חזר לארצות הברית ועבד במחלקת היערות. במלחמת העולם הראשונה עבד עם חטיבת חוטבי העצים.

לאחר מלחמת העולם למד ועשה מחקר. הוא לימד בסין וחקר איך כריתת עצים יוצרת סחף קרקע. אחר כך קיבל תואר דוקטור בקליפורניה.

ב-1938 טייל באירופה ובמזרח התיכון. הוא הגיע גם לארץ ישראל. שם ראה חקלאות והתיישבות והשיב חזק לטובת הפיתוח בארץ. ב-1944 כתב ספר בשם Palestine, Land of Promise (ארץ ישראל הארץ היעודה).

הוא הציע להשתמש במי הירדן להשקיה. גם חשב שניתן לנצל הבדל הגבהים בין הים התיכון לים המלח לייצור חשמל. כתב שמים מהירקון יכולים לסייע להשקות את הנגב.

ב-1950 ו-1951 ביקר בארץ כיועץ. לימד בטכניון. ב-1953 עזר להקים את המחלקה להנדסה חקלאית שם. ב-1957 עזב את הארץ. ב-1959 קראו למחלקה על שמו. הארכיון האישי שלו שמור בספרייה הלאומית.

יש מצפור על שמו ליד כניסה לקיבוץ בית רימון. המצפור נשקף אל בקעת בית נטופה. משם רואים גם את המוביל הארצי.