וילי ברנדט

וילי ברנדט (18.12.1913, 8.10.1992) היה מדינאי סוציאל-דמוקרטי גרמני.
הוא כיהן כקנצלר של מערב גרמניה בשנים 1969, 1974. קודם לכן כיהן כראש עיריית ברלין (1957, 1966), שר החוץ (1966, 1969) ומנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (1964, 1987). ב-1971 קיבל פרס נובל לשלום על מדיניות ה"אוסטפוליטיק", ניסיון להפשרה ונרמול קשרים עם מדינות מזרח אירופה.

נולד בשם הרברט ארנסט קרל פראהם בליבק. אביו לא היה נוכח בחייו, והוא גדל עם אמו וסבו החורג. כבר בצעירותו הצטרף לתנועות שמאליות ולמפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
בשנות ה־30 נאלץ להימלט מנאצים לנורווגיה. שם אימץ את השם וילי ברנדט ועבד כעיתונאי. לאחר שלילת אזרחותו על ידי הנאצים ברח לפריז ומשם לשוודיה, שם שהה בזמן מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה חזר לגרמניה ב־1945. בשנת 1948 הושבה לו האזרחות הגרמנית, וב־1949 שינה רשמית את שמו לוילי ברנדט.
הוא נישא מספר פעמים והיה אב לילדים.

קריירת הפוליטיקה שלו החלה בבונדסטאג ב־1949. ב־1957 נבחר לראש עיריית ברלין. ב־1958 כיהן תקופה כנשיא הבונדסראט, הגוף העליון הפדרלי.
ב־1964 נבחר למנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה.

כשר החוץ החל לקדם את ה"אוסטפוליטיק", מדיניות להקטנת המתיחות עם המזרח. ב־1969 נבחר לקנצלר והמשיך במדיניות זו.
1970, 1972 היו שנים מרכזיות: כונן יחסים עם ברית המועצות ורומניה, והכיר בגבולות אחרי 1945 עם פולין. בביקור בפולין בדצמבר 1970 הניח זר וכרע ברנדט ברכיו מול האנדרטה לזכר מרד גטו ורשה. המהלך סימל חיפוש אחר פיוס והוכר כצעד סמלי חשוב.
על המאמצים האלה קיבל פרס נובל לשלום ב־1971. בשנים אלו גם נקבעו יחסים עם מזרח גרמניה, וההסכמים נרשמו בהמשך באו"ם.
בפנים הוא ניסה לקדם רפורמות חברתיות, חינוכיות ומשפטיות, אך משבר האנרגיה בשנות ה־70 הקשה על יישום מלא של השינויים.
ב־1972 נבחר מחדש ברוב גדול בפרלמנט. ב־1973 היה הקנצלר הראשון שביקר בישראל. ב־1974 התפטר בעקבות פרשת הריגול של עוזרו גינתר גיום; רבים ראו בכך צירוף של סיבות פוליטיות ואישיות.
הלמוט שמידט החליף אותו כקנצלר. ברנדט נשאר יושב ראש מפלגתו.

לאחר מכן שימש כנשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי (1976, 1992) וכחבר הפרלמנט האירופי (1979, 1982). ב־1987 פרש מתפקיד שיוך המפלגה, אך נשאר יושב ראש כבוד. ב־1990 קיבל תפקיד לפתיחת הישיבה הראשונה של הבונדסטאג המאוחד אחרי האיחוד.
בשנותיו האחרונות אובחן עם סרטן המעי, והוא נפטר ב־1992 ונקבר בברלין.

וילי ברנדט (1913, 1992) היה מנהיג גרמני חשוב.
הוא היה קנצלר, ראש ממשלת מערב גרמניה, בין 1969 ל־1974.
ב־1971 קיבל פרס נובל לשלום. הפרס ניתן לו על מאמציו לקרב בין מדינות המזרח למערב (מדיניות שנקראה אוסטפוליטיק).

נולד בליבק בשם הרברט פראהם. בילדותו גדל עם אמו וסבו החורג. בשנות ה־30 נאלץ לברוח מנאצים לנורווגיה. שם קרא לעצמו וילי ברנדט ועבד כעיתונאי.
לאחר המלחמה חזר לגרמניה ושנה לאחר מכן קיבל שוב אזרחות גרמנית.

הוא נכנס לפרלמנט ב־1949. ב־1957 נבחר לראש עיריית ברלין. ב־1964 הפך למנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

כקנצלר קידם שלום ושיחות עם מדינות מזרח אירופה. ב־1970 זכה להתקרבות עם ברית המועצות.
בדצמבר 1970 ביקר בפולין והכניע ברכיו מול האנדרטה לזכר חללי מרד גטו ורשה. זה היה מעשה סימלי של כבוד לזכר הנספים במלחמה.
על העבודה הזו קיבל את פרס נובל לשלום.
בשנת 1972 נרקמו גם קשרים עם מזרח גרמניה.
ב־1974 התפטר אחרי שערורייה של עוזרו.

לאחר מכן הנהיג ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות. ב־1990 פתח את הישיבה הראשונה של הפרלמנט אחרי איחוד גרמניה. הוא חלה וסיפק בבסוף ב־1992.