ויליאם ג'יימס

ויליאם ג'יימס (11 בינואר 1842, 26 באוגוסט 1910) היה פסיכולוג ופילוסוף אמריקאי. הוא נחשב לאבי הפונקציונליזם בפסיכולוגיה, גישה שבוחנת מה המוח וההתנהגות עושים ומה התכלית שלהם.


ג'יימס נולד בניו יורק במשפחה אינטלקטואלית. אביו, הנרי ג'יימס, היה תאולוג עשיר ואקסצנטרי. אחיו הנרי הפך לסופר מפורסם. ויליאם קיבל חינוך אירופי ולמד שפות.

בתחילת דרכו נטה לאמנות והיה תלמיד אצל ויליאם מוריס הונט. ב-1861 עבר ללמוד מדעים בהרווארד. בצעירותו סבל ממחלות גופניות ובעיות נפשיות, כולל דיכאון ומחשבות אובדניות. למרות קשיים פיזיים והיעדרות תקופתית, הצטרף למסע מדעי באמזונאס ב-1865.

הוא עבר לקיימברידג' והחל ללמוד רפואה בהרווארד ב-1866. בגלל מחלותיו קיבל את התואר ב-1869. בתקופה זו פרסם גם מאמרים ספרותיים. הוא כינה את מצבו "מחלת-הנשמה שלי"; התחושה הזו השתפרה רק ב-1872 לאחר חיפוש פילוסופי.

שהותו בגרמניה הייתה תקופה אינטלקטואלית משמעותית. שם למד פילוסופיה ופסיכולוגיה במקום רפואה. הוא אמר שפילוסופיה ופסיכולוגיה משכו אותו יותר מהרפואה.

ג'יימס שילב רפואה, פסיכולוגיה וביולוגיה. הוא לימד בהרווארד והעמיד את אחת המעבדות המוקדמות לפסיכולוגיה ניסויית בארצות הברית בבוילסטון הול (1875). כל הקריירה האקדמית שלו הייתה בהרווארד, והוא הושם במגוון תפקידים אקדמיים עד לפרופסור אמריטוס ב-1907. נפטר ב-1910 בצ'וקורוא, ניו המפשייר.

ג'יימס פרסם רבות. פרסום משמעותי ראשון היה "עקרונות הפסיכולוגיה" (1890). בחיבור זה הוא תקף גישות דוגמטיות והציע לראות את המוח כסלקטיבי ומונחה מטרות.

במילה 'אפיסטמולוגיה' הכוונה היא תורת הידע. ג'יימס הגדיר אמת כמשהו שמועיל לאמונה. רעיונות אמתיים מובילים לתוצאות שימושיות ולוודא חוויות תחושתיות.

במסגרת זו תיאר ג'יימס חוויות דתיות בספרו מ-1902, וניתח אותן בפרספקטיבה פרגמטית (הערכת רעיונות לפי התוצאות המעשיות שלהם).

ג'יימס הוא אחד ממנסחי תאוריית ג'יימס-לנגה על הרגש. לפי רעיון זה, הרגש הוא הדרך שבה המוח תופס שינויים בגוף אחרי גירוי. דוגמה שלו: אנחנו לא מפחדים ואז בורחים; אנחנו רואים סכנה, הגוף מגיב (הדופק עולה) ואז המוח מפרש זאת כתחושת פחד.

ג'יימס דן בשאלה עד כמה יחידים משפיעים על ההיסטוריה. ב-1880 פרסם מאמר שבו תמך ברעיון של תפקיד משמעותי ליחידים, אך לא ראה בהם את הגורם הבלעדי לשינויים חברתיים.

בין כתביו בולטים: "עקרונות הפסיכולוגיה" (1890) וספר על חוויות דתיות (1902).

ויליאם ג'יימס (1842, 1910) היה מדען שמחקריו עסקו בראש, במחשבות וברגשות. הוא גם חשב על שאלות גדולות בחיים. המומחיות שלו נקראת פונקציונליזם. זה אומר שמנסים להבין מה המוח עושה ולמי זה עוזר.


ג'יימס נולד בניו יורק במשפחה מיוחדת. אביו היה תאולוג. אחיו הצעיר הפך לסופר ידוע. ויליאם למד שפות ועשה ציור בתחילה. אחרי זה הלך ללמוד מדעים בהרווארד. הוא סבל ממחלות ולפעמים היה עצוב מאוד. למרות זאת יצא למסע מדעי באמזונאס ב-1865.

הוא למד רפואה בהרווארד מ-1866 והסיים ב-1869. הוא כתב גם יצירות ספרותיות. את הקשיים שלו כינה "מחלת-הנשמה שלי". בהמשך הוא הרגיש טוב יותר.

בגרמניה למד פילוסופיה (חקירת רעיונות) ופסיכולוגיה (חקר המחשבות והרגשות).

ג'יימס עבד כל חייו באוניברסיטת הרווארד. ב-1875 הקים מעבדה לפסיכולוגיה ניסויית. הוא התקדם בתפקידים והפך לפרופסור. נפטר ב-1910 במקום שנקרא צ'וקורוא, ניו המפשייר.

הוא כתב את הספר החשוב "עקרונות הפסיכולוגיה" ב-1890. הספר עוזר להבין את המוח כאורגניזם שמכוון למטרות.

לפי רעיון שלו, הרגש נוצר כשהמוח רואה שהגוף הגיב. למשל: רואים דוב, הגוף רועד ודופק חזק, והמוח קורא לזה פחד.

הוא חשב שיחידים חשובים לשינוי בהיסטוריה. אך הם לא האנשים היחידים שמשנים את העולם.

הספרים החשובים שלו: "עקרונות הפסיכולוגיה" וספר על חוויות דתיות.