מלחמת האזרחים האמריקנית (1861, 1865) הייתה עימות בין המדינות שפרשו מדרום, הקונפדרציה, לשאר המדינות שנשארו באיחוד. המדינות הדרומיות פרשו בעיקר בגלל המחלוקת על עבדות והאם תתפשט לאזורי המערב והתיישבויות חדשות.
הסיבה העיקרית לפרישה הייתה הוויכוח הפוליטי על עתיד העבדות, ובעיקר האם לאפשר אותה במדינות ובטריטוריות החדשות. לסכסוך זה הצטרפו הבדלים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בין צפון ותעשייתי לדרום חקלאי.
בעקבות חקיקה בצפון ובחוקת ארצות הברית נוצרה חלוקה בין מדינות "חופשיות" למדינות "עבדים". איסור ייבוא עבדים ב-1808 והמצאת המנפטה הגבירו את גידול כותנה בדרום ותמכו במערכת העבדות.
מערכת העבדות הייתה בסיס הכלכלה בדרום. אחוזי העבדים היו גבוהים במדינות מטעים גדולות. לפי מפקד 1860 היו כ-3.95 מיליון עבדים בארצות הברית.
סוגיות כלכליות, כגון מכסי מגן ומשברים כמו הפאניקה של 1857, השפיעו על המצב הפנימי. היסטוריונים דיברו על המשקל הכלכלי, אך כיום העבדות נחשבת לגורם המרכזי לפרישה.
בחירת אברהם לינקולן ב-1860, מנהיג המפלגה הרפובליקנית שהתנגד להפצת העבדות, הובילה לפרישת שבע מדינות דרום מיד לפני השבעתו.
דרום קרולינה הכריזה על פרישה בדצמבר 1860. בחורף 1860, 1861 הצטרפו מדינות נוספות וייסדו את קונפדרציית המדינות של אמריקה ב-4 בפברואר 1861.
דרום קרולינה הובילה את תהליך הפרישה בטענה שסמכויות המדינה כוללות אישור עבדות. מדינות כ"כותנה" הביאו אחריה פרישות נוספות.
הפורשים תפסו מבצרים פדרליים. הנשיא היוצא ביוקנן לא פעל צבאית אפקטיבית, והמצב החריף לפני כניסתו לתפקיד של לינקולן.
הקונפדרציה, בראשות ג'פרסון דייוויס, שאפה לעצמאות ולשמירת העבדות. היא קיבלה מבנה ממשל דומה לאיחוד.
23 מדינות ובכמה טריטוריות נשארו נאמנות לאיחוד. במהלך המלחמה הצטרפו וירג'יניה המערבית ונבדה.
מדינות הגבול (כמו מרילנד, קנטקי, מיזורי ודלאוור) שמרו על מעמד מורכב ולעיתים על נאמנות לאיחוד למרות שהיה בהן עבדות.
התקפה קונפדרטית על פורט סאמטר ב-12, 13 באפריל 1861 פתחה את העימות הממושך. תגובת לינקולן בגיוס מתנדבים החמירה את המצב.
המלחמה כללה אלפי התקלות רחבות. הצפון הטיל סגר ימי על נמלי הדרום, והתמקד בחסימת יצוא הכותנה ובחיתוך קווי אספקה.
תוכנית אנקונדה (שפתרון הצפל) כללה הסגר ימי ותפיסת נהר המיסיסיפי כדי לפצל את הקונפדרציה ולהחניק את כלכלתה.
במהלך המלחמה נדרשו חוקים לגיוס חובה. גם בצפון וגם בדרום היו המון עריקות וסירוב לשירות. שחורים חופשיים ועבדים משוחררים גויסו מאוחר יותר לצבא האיחוד.
בווירג'יניה ובאזור פוטומק התקיימו קרבות קשים כמו בול ראן, אנטיאטם, פרדריקסברג וגטיסברג. גטיסברג (יולי 1863) נחשב לנקודת מפנה.
המערב היה חשוב בשל נהרות כמו המיסיסיפי. כיבוש ניו אורלינס וויקסבורג העניק לאיחוד שליטה קריטית על הנהר.
בטריטוריות אלה התנהלה גם לוחמת גרילה. חלק מהאינדיאנים לחמו לצד הקונפדרציה.
הגנה מתמשכת של ריצ'מונד ופיטרסבורג הסתיימה במצור. גרנט ושרמן הנהיגו מדיניות מלחמת התשה והשביתו את בסיס הכלכלה הדרומי.
רוברט לי נכנע לגרנט באפומטוקס ב-9 באפריל 1865. ב-14, 15 באפריל נהרג לינקולן בידי ג'ון וילקס בות'.
הצהרת האמנציפציה של לינקולן (1863) שחררה עבדים בשטחים שבשליטת הקונפדרציה. לאחר המלחמה התיקון ה-13 ביטל את העבדות בארצות הברית.
בריטניה וצרפת לא הכירו בקונפדרציה. התמיכה האירופית לא הגיעה, בין היתר בגלל העבדות והסגר הימי.
הצפון ניצח בזכות יתרון תעשייתי, אוכלוסייה ורשת מסילות ברזל. ההפסד שיבש את עושרה של הדרום ופגע בכוחה הפוליטי ארוכת טווח.
המלחמה גבתה חיי אדם רבים: כ-620,000 חיילים נהרגו, ולמעלה ממיליון נפגעים. היא שינתה את הכלכלה והפוליטיקה בארצות הברית.
תקופת השיקום (עד 1877) עסקה בשילוב המדינות הדרומיות מחדש ובמצבם החוקי של העבדים המשוחררים.
החלופות ההיסטוריות משתנות: הויכוח על סיבות המלחמה ועל זיכרונה הציבורי נמשך.
יהודים שירתו בשני הצדדים. כמה הגיעו לדרגות בכירות; אחרים חוו אנטישמיות, כולל צווי גרוש שקוצרו מאוחר יותר.
המלחמה הוצגה בספרות, בסרטים ובמשחקים. הדיון הציבורי על זיכרון המלחמה ממשיך להשתנות.
מלחמת האזרחים האמריקנית נערכה בין 1861 ל־1865. מדינות בדרום פרשו מהאיחוד. הן קראו לעצמן הקונפדרציה (מדינות דרום שהתפרשו). המדינות שנותרו יחד נקראו האיחוד.
הסיבה המרכזית הייתה העבדות (כאשר אנשים נמכרו ועבדו בלי שכר). הדרום רצה לשמור על העבדות. הצפון רצה להגביל את התפשטותה.
לפני המלחמה חלק מהמדינות בצפון ביטלו את העבדות. בדרום היא נשארה חוקית. דרום נשען על חוות וייצור כותנה.
דרום קרולינה פרשה ראשונה בדצמבר 1860. עוד מדינות דרום הצטרפו וייסדו את הקונפדרציה בפברואר 1861.
ב־12 באפריל 1861 הקונפדרציה תקפה את פורט סאמטר. זה היה תחילת המלחמה.
האיחוד הטיל סגר ימי (איסור תנועה כלכלי) על הדרום. בצפון היו יותר אנשים ותעשייה.
גטיסברג (1863) הייתה קרב גדול ונקודת מפנה חשובה. ויקסבורג נתנה לאיחוד שליטה על נהר המיסיסיפי.
בלינקולן פרסמה הצהרת האמנציפציה (1863). היא קבעה שעבדים בשטחים שנשלטו על ידי הקונפדרציה מוכרזים חופשיים. אחרי המלחמה התיקון ה־13 ביטל את העבדות בכל המדינה.
רוברט לי, מפקד הקונפדרציה, נכנע לגרנט ב־9 באפריל 1865. ב־14 באפריל נרצח לינקולן. המלחמה הסתיימה ונוצרו שינויים גדולים במדינה.
כמעט חצי מיליון חיילים נהרגו. החיים בדרום נפגעו קשות. אחרי המלחמה החלו לנסות לשלב את המדינות הדרומיות מחדש.
תגובות גולשים