ויצו

ויצו (WIZO, ארגון נשים ציוני בינלאומי) נוסד ב-11 ביולי 1920 בלונדון על ידי קבוצת נשים ציוניות, בין היתר רבקה זיו וורה ויצמן. ההקמה נבעה מהתגבשות התנועה הציונית אחרי הצהרת בלפור ומהצלחת מאבק זכות הבחירה לנשים בבריטניה. המייסדות רצות לארגון נשים עולמי שישתף ויחזק את מעורבות הנשים בעשייה הציונית ובחברה היהודית.

ויצו התמקדה בהכשרת נשים שנכנסו לארץ-ישראל בתחומי כלכלת בית, חקלאות, חינוך, בריאות וסעד (סיוע חברתי). פעילותה הראשונית כללה שליחת אחיות בריטיות להדרכת אמהות ותמיכה בפתיחת מרפאות. ב-1927 התארגנו נשים בארץ לפדרציה ארצישראלית של ויצו, וב-1933 היא התאחדה עם הסתדרות נשים עבריות.

שושנה שטרן פעלה כעורכת דין בויצו לפני קום המדינה והגנה על נשים מוכות ומקופחות.

פעילות ויצו בתקופה הזאת הייתה חינוכית וחברתית, עם דאגה לנשים ולילדים בארץ-ישראל.

לאחר קום המדינה עבר המשרד הראשי מתל אביב ללונדון (הליך ההעברה הושלם ב-1949). חלק מהשירותים ההתנדבותיים הועברו למדינה, אך ויצו המשיך להפעיל שירותים משלימים עבור עולים, חינוך, הכשרה וסיוע חברתי. הארגון נכנס לתחומים חדשים, כמו סיוע לחיילות וחיילים ולבני משפחות שכולות, פעילות בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות וסיוע לקשישים.

בשנת 1950 אימץ ויצו את הלשכות המשפטיות, לשכות עזרה משפטית שמופעלות על ידי מתנדבות, בעזרתם של עורכות דין ועובדות סוציאליות. הלשכות מטפלות בסכסוכי משפחה, גירושין וירושות, ולעתים בענייני אפליה בעבודה. כיום יש כ-30 לשכות ברחבי הארץ.

ויצו גם חיזק את הקשר בין יהודי התפוצות לישראל. ב-2008 זכה הארגון בפרס ישראל על מפעל חיים ותרומה לחברה ולמדינה.

ויצו נוצרה כדי לשפר את ייצוג הנשים בתנועה הציונית. הארגון נשאר על-מפלגתי אך פעל פוליטית לקידום נשים. קודמיו בארץ, ביניהם הסתדרות נשים עבריות, זכו במנדטים בבחירות של שנות ה-30 וה-40. רחל כהן-כגן ייצגה את הנשים במוסדות הלאומיים והשתתפה בבחירות לכנסת הראשונה. בשנים מאוחרות יותר ויצו פעלה בשדלנות לקידום חקיקה למען נשים.

ויצו הוקם כמחאה על חוסר ייצוג נשים. מייסדותיה רצו שותפות שוות בהחלטות ובממשל. עם גל הפמיניזם בשנות ה-70, הארגון הרחיב את עבודתו בנושאי מעמד האישה ואלימות נגד נשים. בין הפעילויות החדשות: מקלטים לנשים מוכות, מרכזים למניעת אלימות, הפעלת לשכות משפטיות בקהילה, פיתוח מעונות יום לילדי נשים עובדות ומאבק בהטרדה מינית.

ארכיון ויצו מכיל צילומים ומסמכים היסטוריים מההיסטוריה של היישוב וממדינת ישראל. התמונות מראות מעונות יום ראשונים, טיפת חלב, מרכזי תינוקות ובתי יתומים.

לויצו כ-250,000 חברות ברחבי העולם, המאורגנות ב-47 פדרציות. בישראל יש 46 סניפים וכ-800 פרויקטים. לארגון כ-6,000 עובדים, רובם בכפרי נוער ומעונות יום. יש כ-5,500 בני נוער בכפרי נוער ובבתי ספר של ויצו, ו-1,500 תלמידים בפנימיות. בגיל הרך פועלים 177 מעונות יום שבהם כ-12,000 ילדים בשנה. ויצו מפעיל 55 ביגודיות, חנויות יד שנייה, ורשת של שירותי סיוע, כולל שמונה "בתים חמים" לנערות בסיכון, 29 לשכות משפטיות ושני מקלטים לנשים מוכות.

במלאת 50 שנה להקמת ויצו הודפס בול מזכרת על ידי דואר ישראל ב-2010, שצורף בעיצובו של משה עמר וגד אלמליח. נמכרו 774,000 בולים עד להפסקת המכירה.

ויצו הוא ארגון נשים ציוני. ציוני פירושו תומך בהקמת מדינה יהודית. הארגון נוסד ב-11 ביולי 1920 בלונדון על ידי קבוצת נשים.

ויצו רצה לעזור לנשים ולילדים בארץ-ישראל. הן לימדו נשים חקלאות, חינוך וכלכלת בית. נשים בארץ ארגנו סניף ב-1927, וב-1933 התאחדו עם ארגון נשים גדול אחר.

הפעילות כללה עזרה רפואית, חינוך ותמיכה למשפחות.

אחרי הקמת המדינה המשיכה ויצו לעזור לעולים. הארגון עבד לצד המדינה וסיפק שירותים נוספים. ויצו עוזר גם לחיילים, לקשישים ולמשפחות בקושי.

ויצו עזר לנשים להיות חלק מהחברה והפוליטיקה. נשות הארגון לקחו חלק בבחירות ובמועצות בתקופות מוקדמות.

ויצו דאגה לשוויון נשים. מאז שנות ה-70 הארגון טפל גם במניעת אלימות נגד נשים. הוא פתח מקלטים לנשים ומרכזים לעזרה משפטית. בנוסף, פועלות מעונות יום לילדים של נשים עובדות.

יש ארכיון עם תמונות ומסמכים מהעבר. התמונות מראות מעונות יום ותמיכה בילדים.

לויצו כ-250,000 חברות ברחבי העולם. בישראל יש 46 סניפים והרבה פרויקטים. ויצו מפעיל 177 מעונות יום. בכל שנה מטופלים שם כ-12,000 ילדים. יש גם חנויות יד שנייה בשם ביגודיות. בויצו יש בתי חינוך ונקודות עזרה לנערות ולנשים.

ב-2010 הודפס בול לזכר 50 שנות ויצו. נמכרו מאות אלפי בולים.