ויקי שירן (28.2.1947, 15.3.2004) הייתה קרימינולוגית (חוקרת פשעים), סוציולוגית (חוקרת חברה), משוררת, במאית, עיתונאית ופעילה פמיניסטית מזרחית.
נולדה בקהיר ועלה עם משפחתה לישראל ב-1951. המשפחה חיה בעוני בשכונת התקווה. בגיל 13 נאלצה להפסיק לימודים ולעבוד לפרנסת המשפחה. השלימה תעודת בגרות בלימודי ערב בגיל 17 והחלה לפרסם שירים ומאמרים.
לפני נישואיה הייתה לה תקופה רומנטית קצרה עם המשורר נתן זך. ב-1974 נישאה לחיים שירן, ממנו נולדו שתי בנות.
שירן סיימה תואר ראשון בספרות והיסטוריה ותואר שני בקרימינולוגיה באוניברסיטת תל־אביב. בשנת 1991 קיבלה דוקטורט מקולג' ג'ון ג'יי בניו יורק. עבודת הדוקטורט בחנה שחיתות פוליטית בישראל וסקורת יחס שונה כלפי פוליטיקאים מזרחים, בין השנים 1948, 1988.
בשנות ה־90 לימדה קרימינולוגיה ומגדר (מגדר = נושא שמדבר על נשים, גברים ותפקידיהם) במכללת בית ברל ובאוניברסיטה העברית. ב-2003 ייסדה בבית ברל את תוכנית לימודי נשים ומגדר.
שירן התבלטה במאבקים למען שלום ישראלי־פלסטיני, למען נשים ולמען זכויות המזרחים (מזרחים = יהודים שמוצאם מארצות המזרח). היא הייתה ממקימות "קבוצת נשים מזרחיות", שהפכה ב־1999 לתנועת "אחותי, למען נשים בישראל" שקידמה צדק חברתי וכלכלי לנשים מוחלשות.
הייתה מעורבת בתנועות המחאה של צעירים מזרחיים, כגון המחאות של שנות ה־70 וה־80, וניהלה תיאטרון קהילתי ביפו. בראשית הקריירה התפרסמה כעורכת ומנחת בתוכניות טלוויזיה חינוכיות.
שירן הנהיגה מאבק ציבורי נגד התעלמותם של מזרחים מסיפורי ההיסטוריה בטלוויזיה, וביקשה הפסקת שידור הסדרה "עמוד האש" עד לתיקון הייצוג. ההליך המשפטי שלה נחשב לאבן דרך במאבק נגד אפליית מזרחים.
בפוליטיקה הצטרפה לתמ"י ב־1981, התמודדה על ראשות עיריית תל־אביב ב־1983 וברשימת תמ"י לכנסת ב־1984. מבחינה תקשורתית שימשה כחברה במועצות שידור ובדירקטוריון חדשות ערוץ 2 (2000, 2004), וכתבה מאות מאמרים בעיתונות.
עוד פעלה למען שלום והצטרפה לארגונים שתמכו בסיום הכיבוש ובפתרון מדיני. בנוסף פעלה נגד שידורי פורנוגרפיה בטלוויזיה וקידמה ייצוג שווה לנשים ומגזרים בתקשורת.
שירן עבדה בעיבוד ספרים לטלוויזיה, ביימה סרטים תיעודיים וכתבה שירים וסיפורים. היא הפיקה את העיבוד הטלוויזיוני ל"נציב המלח" וזכתה בפרסים בינלאומיים על עבודה קולנועית. אחד מסרטיה, "ילדי היהודים" (1999), זכה במדליית זהב בפסטיבל אמריקאי.
חלק משיריה יצאו לאור לאחר מותה בספר "שוברת קיר". הספר שילב יצירות של משוררות מזרחיות וקיבל תשומת לב ציבורית וביקורתית.
אובחנה עם סרטן השד ב־1997 והמשיכה בעשייה ציבורית למרות המחלה. חלה הידרדרות ונפטרה ב־15.3.2004. לאחר מותה יצאו פרויקטים לזכרה: הספר "שוברת קיר" (2005), מופעים וזיכרונות, פרס שניתן בפסטיבל סרטי נשים על שמה, וסרט באורך מלא על חייה ב־2013. בשנת 2021 נקראו על שמה רחובות בתל־אביב ובאשדוד.
ויקי שירן (1947, 2004) נולדה בקהיר ועלתה לישראל בילדותה. משפחתה חיה בעוני בשכונת התקווה.
בגיל 13 הפסיקה ללמוד ועבדה כדי לעזור בבית. בגיל 17 השלימה את הבגרות בערב.
היא למדה ספרות והיסטוריה, ולמדה גם קרימינולוגיה. קרימינולוגיה זו חקירת פשעים. היא קיבלה תואר דוקטור בארצות הברית.
ויקי הייתה פעילה חברתית. היא נאבקה למען נשים ולמען זכויות מזרחים. מזרחים אלה הם יהודים שמוצאם מארצות המזרח. היא גם פעלה בעד שלום בין ישראל לפלסטינים.
היא הקימה קבוצת נשים מזרחיות שהפכה ל"אחותי". היא הביאה רעיונות על צדק ושוויון לתקשורת ולבתי משפט.
ויקי כתבה שירים, ביימה סרטים וערכה ספרים. אחד מסרטיה קיבל פרס בינלאומי. אחרי מותה יצא ספר שיריה "שוברת קיר".
אובחנה עם סרטן השד ב־1997. נפטרה ב־2004 ונקברה. אחרי מותה נערכו אירועים לזכרה. נותנים פרס סרטים על שמה ויש רחובות שנקראו על שמה.
