ולונית

ולונית (בוולונית: Walon) היא לשון אזורית ממשפחת השפות הרומאניות, כלומר שפות שצמחו מהלטינית. היא מדוברת בחלק מקהילות וולוניה שבבלגיה, לרוב כשפה שנייה אחרי הצרפתית. ולונית שייכת לקבוצה הגאלו-רומאנית, שכוללת גם את הצרפתית, ולכן לעתים רואים אותה כניב של הצרפתית. יחד עם זאת יש להבדיל בינה לבין הצרפתית הבלגית, שנבדלת מהצרפתית שבצרפת בעיקר בכתיב ובחלק מההגאים.

מעבר לוולוניה שבדרום בלגיה, וטונות של דוברים מקומיים, ולונית נדדה גם לאזורים נוספים. עד אמצע המאה ה-20 השפה הייתה נפוצה יותר. כיום רק מעט אנשים מדברים אותה. רוב אלו שנולדו אחרי שנות ה-70 מכירים רק כמה ביטויים עממיים בלבד. ולונית היא חלק מהזהות של אנשי וולוניה (וולונים), וזהות זו נתונה לעתים במחלוקת.

את הוולונית אפשר לחלק לארבעה דיאלקטים: מרכזי, מזרחי (למשל בלייז'), מערבי (למשל בשרלרואה) ודרומי (הארדנים). למרות הבדלים בהגייה, יש ניסיון לאמץ כתיב אחיד שנקרא rfondou walon. שיטת האורתוגרפיה הזו נועדה לשקף קריאה שונה של הדיאלקטים, וקיבלה השראה מכתיב השפה הברטונית. הוולונית הכתובה מנסה לשלב פונולוגיה מודרנית, דפוסי צלילים, עם מסורות ישנות, כולל שימוש ב־xh וב־oi ששולבו עד סוף המאה ה-19.

ולונית (Walon) היא לשון אזורית. לשון אזורית = שפה שמדוברת במקום מסוים.

היא שייכת לקבוצת השפות הרומאניות. השפות הרומאניות = שפות שיצאו מהלטינית. ולונית מדוברת בחלק מוולוניה שבבלגיה. הרבה דוברים מדברים גם צרפתית.

וולונית הייתה נפוצה עד מחצית המאה ה-20. היום רק מעט אנשים יודעים לדבר אותה. רוב האנשים שנולדו אחרי שנות ה-70 יודעים רק כמה מילים וביטויים עממיים.

יש לוולונית ארבעה דיאלקטים. דיאלקט = צורת דיבור מקומית. הדיאלקטים הם מרכזי, מזרחי (למשל בלייז'), מערבי (למשל בשרלרואה) ודרומי (הארדנים).

יש ניסיון לאחד את הכתיב בשם rfondou walon. הכתיבה מבקשת לשלב צלילים מודרניים עם מסורות ישנות. בעבר השתמשו גם ב־xh וב־oi.