השפות הרומאניות היהודיות הן צורות מקומיות של שפות רומאניות, משפחה של שפות שמקורה בלטינית, שאימצו מילים וביטויים בעברית. הן שימשו כדיבור בקהילות יהודיות בדרום‑מערב אירופה, בספרד, צרפת, איטליה ועוד, ונכתבו לעתים קרובות בכתב העברי.
הקטלאנית היהודית התפתחה מהקטלאנית ודוברתה הייתה בקהילות בקטלוניה ובאיים הבלאריים. היא דמתה לשואדית בגלל קרבת הקטלאנית לאוקסיטנית. השפה פרחה במאה ה‑12 ונכחדה אחרי גירוש ספרד. כיום יש שרידים במילים עבריות אצל דוברי קטלאנית ואנוסי העבר.
נקראת גם לעז, לטינו או וולגאר. היא התקיימה בניבים מקומיים, למשל ונציאנית-יהודית ורומית-יהודית, וכל קהילה פיתחה צורות משלה. מאפיין בולט הוא הוספת סיומות איטלקיות לפעלים בעברית (לדוגמה: Axalare - "לאכול"). כיום נותרו רק כ‑200 דוברים, ורובם קשישים. מקורות Sheנשמרים בארכיונים כגון ספריית הקונגרס.
דוברה באראגון מצפון ספרד. עם הזמן חלקה הושפע והשתלב בלאדינו, ובסופו של דבר נחסמה על ידי התרחבות הלאדינו אחרי הגירוש.
קיומה שנוי במחלוקת. יש עדויות מועטות מתקופת האימפריה הרומית, כמו כתובות על מצבות ברומא. חוקרים מציעים שהיא השפיעה על כמה שפות יהודיות מאוחרות, אך רעיונות מסוימים לגבי לטינית יהודית בימי הביניים אינם מקובלים כיום.
נקראת גם לוסיטאנית. דוברה בפורטוגל אך דעכה אחרי הגירוש. היא השפיעה על הלאדינו ועל קריאולים כמו פפיאמנטו וסרמקנית. שרידים נשמרו בקרב צאצאי האנוסים בכפרים בפורטוגל.
לאדינו היא הספרדית היהודית של מגורשי ספרד. היא פורחת בתקופות מסוימות ונפוצה בקהילות האימפריה העות'מאנית של המאה ה‑XVI והלאה. היום מוערכים כ־150,000 דוברי לאדינו, בדרך כלל כשפה שנייה.
חכיתיה היא ניב של הלאדינו שנשתמר בצפון מרוקו, בעיקר בקהילות כמו טטואן וטנג'יר. היא שילבה אלמנטים ספרדיים ועבריים.
נקראת גם פרובנסלית יהודית, התפתחה מאוקסיטנית ופרחה במאה ה‑11. השפה נחלשה לאחר האינקוויזיציה ומהפכת צרפת. ארמנד לונל, שנפטר ב‑1977, נחשב לדובר האחרון.
השוּרפתית היהודית (Zarphatic) נוצרה מהצרפתית של ימי הביניים בצפון צרפת ובארצות השפלה. היא כללה מילים עבריות ונכתבה בכתב עברי. חכמי ימי הביניים, כמו רש"י, השתמשו בה בכתביהם. ייחודה הוא גם שימוש בניקוד לציון התנועות.
המקור המדויק של שפות אלו אינו ברור. יש שתי תאוריות עיקריות: שהן צמחות מלטינית־יהודית שהשתתפה ברחבי אירופה, או שכל קהילה פיתחה את שפתה בנפרד. סביר שהאמת משולבת משתי האפשרויות.
חלק מהשפות נכחדו: הלטינית‑יהודית, הצרפתית‑יהודית, השואדית והאראגונית. קטלאנית ופורטוגזית יהודית שמרו שרידים בקרב אנוסים ובקהילות מקומיות. האיטלקית‑יהודית מצטמצמת מאוד: מעדות של כ‑5,000 דוברים לפני שני דורות ל‑200 כיום. הלאדינו היא השפה העיקרית שנותרה, עם כ‑150,000 דוברים. גורמי השחיקה כוללים הגירה לישראל, מעבר לעברית כשפה משפחתית, ושימוש נרחב באנגלית ובשפות המקום כהלכה כלכלית.
שפות רומאניות יהודיות הן גרסאות יהודיות של שפות שמקורן ברומא. הן הוסיפו מילים עבריות וכתבו לעתים בכתב העברי.
דוברה בקטלוניה והאיים הבלאריים. פרחה במאה ה‑12 ונחלשה אחרי גירוש ספרד. היום נשארים רק שרידים אצל צאצאים.
דוברת בערים שונות באיטליה. היו לה צורות מקומיות שונות. היא הוסיפה סיומות איטלקיות לפעלים בעברית. היום נשארו רק כ‑200 דוברים, רובם קשישים.
חוקרים חלוקים אם הייתה שפה ברורה כזו. יש כמה עדויות קצרות מתקופת רומא.
דוברה בפורטוגל ונשמרה בחלק בקהילות שברחו לאמסטרדם. היא השפיעה על הלאדינו ועל שפות קריאוליות כמו פפיאמנטו.
זו הספרדית היהודית של מגורשי ספרד. היא שרדה והיום יש כ‑150,000 דוברים. לעתים היא שפה שנייה.
ניב של הלאדינו בצפון מרוקו. דובר בעיקר בערים כמו טטואן.
דוברה בדרום צרפת. פרחה במאה ה‑11. הדובר האחרון נפטר ב‑1977.
חלק מהשפות נכחדו. לאחרות יש רק שרידים. סיבות לכך הן גירוש, הגירה ושפה חדשה בבית, כמו עברית או אנגלית.
