ועדת אור

ועדת אור היא ועדת חקירה ממלכתית (ועדה רשמית של המדינה) שהוקמה לבירור אירועי אוקטובר 2000. האירועים כללו עימותים אלימים בין כוחות הביטחון לבין ערביי ישראל, חלקם בהזדהות עם ההתקוממות הפלסטינית שנקראה "האינתיפאדה השנייה" (גל מחאות רחב). הוועדה הוקמה אחרי לחצים ציבוריים, הוחלפה ועדת בירור בוועדת חקירה, ונפתחה רשמית ב־8 בנובמבר 2000. יושב ראש הוועדה היה השופט תיאודור אור. הדו"ח הוגש ב־1 בספטמבר 2003.

העבודה כללה איסוף חומר, עדויות ודיונים וחלוקה לשלבים. נציגי הארגון עדאלה ליוו חלק מהדיונים ולקחו עדויות מעדים ערביים. הדיונים הופרעו בעקבות אירוע אלים במשפט (תקיפת עיתונאי), והדיונים המשיכים בתנאים מאובטחים.

הוועדה ביקרה שרים ומקבלי החלטות, קצינים במשטרה ומנהיגים במגזר הערבי. היא הזהירה ארבעה-עשר אישים כ"מוזהרים", אנשים שנמצאו מעורבים או שעלולים לעמוד לדין. חלק מהאנשים הורשעו על ידי הוועדה בחומרת המעשים; בחלק מהמקרים הוועדה נמנעה מלהמליץ על צעדים רשמיים נגד נבחרי ציבור.

=המוזהרים= (נבחרים חשובים)
- אהוד ברק (ראש הממשלה אז): הוועדה מצאה אותו אחראי בכמה נקודות, בעיקר באי מתן הנחיות ברורות ובאי מעקב אחרי פעולות המשטרה. בחלק מהטענות זוכה.
- שלמה בן עמי (שר לביטחון פנים): נמצא אשם בחסרים במוכנות המשטרה ובהסדרת שימוש באמצעים כמו כדורי גומי.
- ראאד סלאח: הועמד על שורת הטחות והסתה שתרמו להסלמה. הוועדה מצאה אותו אשם אך לא המליצה על צעדים בגלל היעדר תפקיד רשמי.
- עזמי בשארה ועבד אל-מאלכ דהאמשה: נמצאו מעורבים בתמיכה בפעולות ובדיבורים שהלהיבו את הרחוב; הוועדה מצאה את ההאשמות נכונות אך לא המליצה בצדק עקב היותם נבחרי ציבור.

הדו"ח פירט גם כשלים רבים של מפקדי משטרה: מפכ"ל יהודה וילק נמצא ככשל מקצועי מהותי, מפקדי המחוז והמרחב (כמו אליק רון, משה ולדמן ובנצי סאו) נמצאו אחראים לכשלים תפקודיים וקיבלו המלצות להדחה, שחרור או עיכוב קידום. בין הממצאים היו גם מקרים בולטים של שימוש בצלפים (שנעשו שלא לפי הוראות), שימוש מופרז בכדורי גומי וירי שנעשה ללא דיווח ותיעוד ראוי.

הוועדה סיכמה שהאירועים היו חריגים, רחבי היקף ואלימים. השתמשו באמצעים שונים נגד מפגינים וכוחות הביטחון גם נפגעו. הוועדה מצאה כשלים ארוכי שנים בניהול מערכות הביטחון ובמדיניות כלפי המגזר הערבי. נקודות מפתח:
- שימוש בכדורי גומי נעשה בטווחים קרובים ובאופן לא בטוח; חלק מהקליעות היו בעייתיות וחומריות.
- הפעלת צלפים נעשתה פעמים רבות בניגוד לחוק ובהיעדר פיקוח ותיעוד.
- תחקירים פנימיים לא נערכו כראוי; דו"חות פעולה ותיעוד היו חסרים.
- יש קשר בין קיפוח כלכלי-חברתי של ערביי ישראל לבין ההסלמות.
- מנהיגות מסוימת במגזר הערבי חיזקה את ההתנגדות והסלימה.

הוועדה הציעה שינויים במדיניות ובניהול:
- לחקור את האירועים שבהם נהרגו אזרחים ולבדוק מקרי ירי הצלפים.
- להפסיק או להגביל את שימוש בכדורי גומי, ולירות רק בסכנת חיים.
- לא להשתמש בצלפים בתוך שטח המדינה לאירועי סדר אזרחי.
- לשפר תיעוד, תחקיר ופיקוח במשטרה; להטמיע הנחיות אחידות ולתעד החלטות.
- לטפל בקיפוח המגזר הערבי, לקדם בינוי ותכנון חוקי, ולחזק שיטור קהילתי.
- לעודד הידברות בין המשטרה למנהיגות הערבית ולשפר יחסי קהילה־משטרה.

ממשלת ישראל קיבלה חלק מהמסקנות והקימה ועדת שרים בראשות טומי לפיד. כמה המלצות בוצעו על הנייר, ונוצרו נהלים חדשים לשימוש באמצעים. חקירות המשטרה והמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) שנפתחו נסגרו לבסוף מאוחר יותר, בחלקן עקב חוסר ראיות. למרות השינויים המשמעותיים לא בכל התחומים חלה התקדמות מעשית, ובשנים שאחרי האירועים המשיכו התרחשויות אלימות. בין 2001, 2009 נהרגו עוד עשרות אזרחים ערבים בהתנגשויות עם המשטרה.

ועדת אור הייתה ועדה של המדינה. היא נוצרה כדי לבדוק מה קרה באוקטובר 2000. אז היו עימותים חזקים בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ערבים בישראל.

הוועדה התחילה ב־8 בנובמבר 2000. היא שמעה עדויות, אספה מסמכים, וכתבה דו"ח רחב ב־1 בספטמבר 2003.

הוועדה גילתה שמספר בעיות גרמו להסלמה:
- המשטרה השתמשה באמצעים מסוכנים, כמו כדורי גומי וצלפים. צלפים הם חיילים היורים ממרחק גדול.
- לא תיעדו וחקרו מספיק מקרים. דו"חות לא נרשמו כמו שצריך.
- היו גם בעיות חברתיות: ערבים רבים הרגישו מקופחים. זה הגביר את המתח.
- גם מנהיגים דיברו דברים שהבעירו את הרחוב.

הוועדה אמרה שיש לשנות כמה דברים:
- לחקור מקרי מוות ולבדוק ירי צלפים.
- להשתמש באמצעים פחות מסוכנים ולירות רק אם יש סכנת חיים.
- לשפר תיעוד וחקירה במשטרה.
- לטפל בעוול כלפי ערביי ישראל ולשפר שיתוף פעולה ביניהם לבין המשטרה.

ממשלת ישראל אישרה חלק מההמלצות. חלק מהשינויים בוצעו, אבל בחלק מהמקרים לא הושלמו החקירות. אחרי כן היו עוד עימותים וקורבנות.

הוועדה רצתה להפחית אלימות ולשפר יחסים בין קהילות.
מטרת ההמלצות הייתה שמצבים כאלה לא יחזרו.