ועדת העזרה וההצלה בבודפשט

בבודפשט קמה בתחילת 1943 ועדת העזרה וההצלה (Budapesti Segélyező és Mentőbizottság). הוועדה הוקמה על ידי נציגי היישוב בארץ ישראל כדי להתכונן לכיבוש אפשרי של הונגריה, לעזור לפליטים ולשמור על קשר עם פעילי הצלה בשטחי הכיבוש. מייסדיה המרכזיים היו ישראל קסטנר, יואל ברנד ושמואל שפרינגמן; במהלך 1943, 1944 הצטרפו גם פרץ רבס ורפי פרידל-בנשלום. הוועדה שמרה על קשר עם ועדת ההצלה באיסטנבול וקיבלה ממנה מידע וכספים.

באמצעות קשרים עם פעילי הצלה בסלובקיה ופולין קלטו נציגי היישוב באיסטנבול מידע על השואה. הם העבירו כספים וניסו להגיע לגטאות (אזורים משוכנים שבהם רוכזו יהודים). כשבועיים לפני כיבוש הונגריה ידעו מנהיגי הוועדה על כוונת הגרמנים, אבל המידע לא הועבר במלואו לכל המנהלים בשטח.

לאחר כיבוש הונגריה ב-19 במרץ 1944 פתחו נציגי הוועדה משא ומתן עם אנשי אייכמן ועוזריו, בעיקר דיטר ויסליצני והרמן קרומיי. הוועדה העלתה דרישות להצלת יהודים והציעה תשלום גדול. התגלה ניסיון של הגרמנים להציע עסקה של "סחורה תמורת דם": קבלת סחורות ומשאיות תמורת הצלת יהודים. מבצע זה מיוחס בחלקו להיינריך הימלר, וייתכן שהיה גם ניסיון תעתוע להשקיט את הנהגת היהודים.

יואל ברנד נסע לקושטא במאי 1944 כדי לקדם את העסקה, אך נעצר בידי הבריטים ולא שב להונגריה. במהלך המשא ומתן שחררו הגרמנים כ־1,700 יהודים, רובם מהונגריה ומטרנסילבניה, ברכבת שנודעה כ"רכבת קסטנר". הניצולים הובלו תחילה לברגן-בלזן, ולאחר משא ומתן נשלחו לשווייץ בדצמבר 1944. על הרכבת הועלו חילוקי דעות רבים אחרי המלחמה.

המשא ומתן נמשך מול קורט בכר מנציגי אייכמן. יש הערכות כי המגעים סייעו להצלת חלק גדול מהקהילה היהודית בבודפשט, עד כ־180,000 איש, וייתכן שהפעלת הלחץ זירזה את כניעת ברגן-בלזן לבריטים.

פעילות הוועדה עוררה מחלוקת אחרי המלחמה. במשפט דיבה בישראל ב-1954, 1955 קבע שופט בית המשפט המחוזי בנימין הלוי כי "ישראל קסטנר מכר נפשו לשטן" וסייע לגרמנים. קסטנר ערער על פסק הדין ובית המשפט העליון טיהר את שמו. עם זאת, בעת הטיהור הוא כבר נרצח על ידי צעירים שהושפעו מההאשמות ומההסתה נגדם.

בשנת 1943 הוקמה בבודפשט ועדה שעזרה ליהודים. השם שלה בהונגרית היה Budapesti Segélyező és Mentőbizottság. המטרה שלה הייתה לעזור לפליטים ולנסות להציל יהודים בזמן מלחמה.

המנהיגים העיקריים היו ישראל קסטנר ויואל ברנד. הם קיבלו מידע וכסף מוועדה באיסטנבול. המידע העיד על רדיפות קשות בגטאות. (גטו = מקום שבו כפו על יהודים לגור בנפרד.)

כשגרמניה כבשה את המדינה ב-1944, נציגי הוועדה דיברו עם אנשי אייכמן, שהיה אחראי לשילוחים. הוצעה עסקה: סחורות ומשאיות בתמורה להצלת אנשים. ברנד נסע לטורקיה אבל נעצר על ידי הבריטים ולא חזר.

הגרמנים שחררו כ־1,700 יהודים ברכבת שנקראה "רכבת קסטנר". בתחילה הם הובלו לברגן-בלזן (מחנה ריכוז), ואחר כך חלקם הגיעו לשווייץ בדצמבר 1944.

אחרי המלחמה התפתח ויכוח על עבודת הוועדה. היו טענות קשות נגד קסטנר. בית המשפט העליון ביטל חלק מההאשמות וטיהר את שמו. לפני כן קסטנר נרצח על ידי צעירים שהושפעו מההאשמות.