ועידת אוויאן

ועידת אוויאן התקיימה בעיר אוויאן שבצרפת ב-6 ביולי 1938. הוועידה כונסה כדי לדון בבעיית הפליטים היהודים ואחרים שנמלטו מגרמניה הנאצית.

נשיא ארצות הברית פרנקלין ד. רוזוולט יזם את הכינוס. ארצות הברית כבר קלטה עשרות אלפי יהודים לפי מכסות (מכסה = מספר מוגבל שמותר להכניס), אך הלחץ מהמבקשים להיכנס הורגש. רוזוולט רצה לאתר יעדים נוספים לפליטים ולרכך את הביקורת הבינלאומית כלפיה על חוסר מעורבות מספקת.

חוקי נירנברג (חוקים משנת 1935 שהפכו יהודים לאזרחים נחותים בגרמניה) והשילוב של אוסטריה בגרמניה ב-1938 הגבירו את גל הפליטים. עד אז עזבו כ-150,000 יהודים את גרמניה; לאחר האנשלוס של אוסטריה נוספו כ-200,000 נוספים. הוועידה קיבצה נציגים מ-32 מדינות ו-24 ארגונים התנדבותיים כדי לדון בהגירה ובקבלת פליטים, בעיקר יהודים, ליעדים שונים בעולם.

רוב המדינות הביעו אמפתיה ונסו להמשיך ולקבל פליטים, אבל שמרו על מכסות ההגירה שלהן ולא הסכימו לפתוח את הגבולות ללא הגבלה. אף מדינה לא הסכימה להיענות לקריאה להגירה חופשית. הנהלת הסוכנות שלחה נציגים, בהם גולדה מאיר, ארתור רופין ונחום גולדמן, אך התנהגה בספקנות לגבי תוצאות הוועידה.

הוועידה הסתיימה ב-15 ביולי 1938. בפועל הושגו מעט שינויים: הוקמה ועדה בין-ממשלתית לענייני פליטים, והמדינות הדמוקרטיות הודיעו על נכונות להמשיך ולקבל פליטים במסגרת המכסות הקיימות. מבחינה מעשית הוועידה לא הגדילה באופן משמעותי את מקומות המקלט.

חודשים לאחר הוועידה אירע "ליל הבדולח" בנובמבר 1938, שאילץ רבים לראות כי הסכנה ליהודים גברה. בעקבותיו פעלו כמה מדינות ביתר שאת: בריטניה אישרה כניסת ילדים יהודים עד גיל 17 במבצע הקינדרטרנספורט, ארצות הברית אפשרה למבקרים מארצות גרמניה להאריך שהותם, וצרפת, הולנד ושווייץ קיבלו ילדים פליטים במספרים מוגבלים.

מהשלטון הנאצי ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה היגרו כ-282,000 יהודים מגרמניה, ועוד כ-117,000 מסיפוח אוסטריה, בסך הכל כ-400,000. מדינות כמו ארצות הברית, בריטניה וארץ ישראל היו בין יעדיהן העיקריים.

ועידת אוויאן התקיימה בצרפת ב-6 ביולי 1938. הנושא היה אנשים יהודים ובני אדם אחרים שנמלטו מגרמניה.

המנהיגים רצו לעזור לפליטים. ארצות הברית כבר קיבלה הרבה אנשים. מכסות (מכסות = מספר מקסימלי שמותר להיכנס) הגבילו כמה אפשר לקבל.

חוקים בגרמניה הפכו את החיים קשים ליהודים. אחרי שאוסטריה הצטרפה לגרמניה הגיעו עוד אנשים שנמלטו. נציגים מ-32 מדינות ומהרבה ארגונים נפגשו כדי לנסות למצוא מקומות חדשים לפליטים.

מדינות הביעו דאגה ועזרו במידה, אבל לא רצו לקבל אנשים בלי הגבלה. גם ארגונים יהודיים שלחו נציגים, כמו גולדה מאיר.

הוועידה לא שינתה הרבה. הוקמה ועדה מטעם מדינות, אבל רוב המדינות המשיכו לקבל רק את המספרים שהיו להם. אחר כך, בנובמבר 1938, אירוע גדול גרם לפחד רב. בריטניה קיבלה ילדים יהודים עד גיל 17 במבצע מיוחד. ארצות הברית, צרפת והולנד קיבלו ילדים ומבקשים נוספים בכך ובקצת דרכים אחרות.

בסך הכל, עד פרוץ המלחמה עזבו כ-400,000 יהודים את אזורי גרמניה ואוסטריה. רבים הגיעו לארצות הברית, בריטניה וארץ ישראל.