ועידת האו"ם נגד הגזענות ושנאת הזר, הידועה כוועידת דרבן הראשונה, נערכה ב-31 באוגוסט עד 8 בספטמבר 2001 בדרבן, דרום אפריקה. נשיאת הוועידה הייתה מרי רובינסון. אורח הכבוד היה יאסר ערפאת.
ב-1997 הקים האו"ם את הוועידה בהחלטה 52/111. הועידה נועדה להילחם בגזענות, הטיפול השונה והשלילי באנשים בגלל צבע עור או מוצא. בשנת 2000 נערכו ארבע ועידות אזוריות (אירופה, אמריקה, אפריקה ואסיה) כדי להכין טיוטות, לזהות מקורות האפליה ולגבש תוכניות פעולה. שני הנושאים המרכזיים היו פיצויים לצאצאי סחר העבדים והשאלה כיצד לגבש עמדה רשמית לגבי מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
ועידת אסיה נערכה בטהראן בשיתוף ארגון המדינות המוסלמיות (OIC). ישראל לא הורשתה להשתתף. הארגון הציג "כתב אישום" נגד ישראל שכלל טענות קשות, בין היתר: שהיא מדינת אפרטהייד, שיטה של הפרדה ודיכוי על בסיס גזע; שהיא כובשת את השטחים; שיש הפרות רחבות של זכויות האדם; ושהציונות היא גזענות. חלק מהסעיפים גם קראו לפעולות קיצוניות והמעיטים מחשיבות השואה.
ארגונים לא ממשלתיים (NGOs) השפיעו על סדר היום והיו מתח ביניהם לבין ארגונים תומכי ישראל. ארצות הברית איימה והחרימה את הוועידה והחזירה חלק מנציגיה. המשלחת הישראלית, בראשות סגן שר החוץ מיכאל מלכיאור, טענה שהסכסוך עם הפלסטינים הוא לאומי ולא גזעי. מדינות רבות מאפריקה, אמריקה הלטינית וממזרח אירופה סירבו ללחץ הערבי, והדו"חות הסופיים של הוועידה היו מתונים יותר ממה שציפו הוגים מסוימים.
הוועידה ניסחה שני מסמכים עיקריים: מסמך עקרונות ומסמך תוכנית פעולה. בהשפעת פשרה בראשות דרום אפריקה, האו"ם הביע "דאגה ממצוקתם של הפלסטינים תחת כיבוש זר", המילה "ישראל" לא הוזכרה בשמה. נוסח הפשרה הכיל רמז לזכות השיבה של פליטים, והמליץ לאפשר חזרה של פליטים לבתיהם בכבוד ובביטחון. לגבי סחר העבדים, הוועידה קראה למדינות שסחרו בעבר להראות חרטה, להתנצל ולסייע כלכלית, אך החלטות אלו לא יצרו עד כה השפעה משפטית ישירה.
שלושה ימים לאחר סיום הוועידה התרחשו פיגועי ה-11 בספטמבר, ומסקנות הוועידה ירדו מסדר היום העולמי. ועידת דרבן השנייה ב-2009 הוחרמה על ידי כעשר מדינות מערביות, כולל ארצות הברית וישראל, מתוך חשש לחזרת קריאות אנטי-ישראליות. נשיא איראן אז, מחמוד אחמדינז'אד, הוזמן לנאום, ורבים עזבו את האולם במהלך נאומו.
ועידת האו"ם נגד גזענות ושנאת הזר נערכה בדרבן, דרום אפריקה. התאריכים היו 31 באוגוסט עד 8 בספטמבר 2001. נשיאת הוועידה הייתה מרי רובינסון. אורח חשוב היה יאסר ערפאת.
האומות המאוחדות החליטו ב-1997 לערוך ועידה נגד גזענות. גזענות היא יחס רע לאנשים בגלל צבע עור או מוצא. בשנת 2000 נערכו ארבע פגישות אזוריות כדי להכין את הוועידה. שתי שאלות חשובות היו פיצויים על סחר בעבדים והשאלה על יחסי ישראל והפלסטינים.
ועידת אסיה התקיימה בטהראן. ישראל לא הורשתה להשתתף. ארגון המדינות המוסלמיות הציג טענות קשות נגד ישראל. בין הטענות היו שאפרטהייד קיים שם, אפרטהייד הוא הפרדה לא שוויונית בין קבוצות; וטענו על כיבוש של שטחים.
ארגונים לא ממשלתיים הפעילו לחץ חזק במקום. כמה מדינות ואנשים איימו להחרים את הוועידה. ארצות הברית החזירה חלק מנציגיה. המשלחת הישראלית טענה שהסכסוך הוא לאומי, לא גזעי. בסוף המסמכים היו מתונים יותר מהצפוי.
נוסחו שני מסמכים עיקריים: מסמך עקרונות ותוכנית פעולה. האו"ם הביע דאגה על מצב הפלסטינים תחת כיבוש, כיבוש הוא כשמדינה שולטת בשטח של אחרים. השפה לא הזכירה את ישראל בשמה, אך דיברו על אפשרות שיבה של פליטים לבתיהם בכבוד ובביטחון. לגבי סחר העבדים, הוועידה קראה למדינות להביע חרטה ולעזור כלכלית, אך עד כה זה לא שינה תיקים משפטיים.
כמה ימים אחרי הוועידה קרו אירועים גדולים שהעבירו את תשומת הלב העולמית. ב-2009 התקיימה ועידה שנייה בדרבן. כעשר מדינות, ביניהן ישראל וארצות הברית, החרימו את הוועידה. נשיא איראן נאם, ורבים עזבו את האולם במהלך הנאום.
תגובות גולשים