ז'ואאו גולאר

ז'ואאו בלקיור מרקס גולאר (João Belchior Marques Goulart; 1 מרץ 1918, 6 דצמבר 1976), שנודע בכינוי "ז'אנגו", כיהן כנשיא ברזיל בין 1961 ל־1964.

גולאר נולד במשפחה חקלאית עשירה בריו גראנדה דו סול. אחרי לימודי משפטים בפורטו אלגרה, נכנס לפוליטיקה ונבחר ב־1946 לפרלמנט המדינתי כחבר מפלגת העבודה הברזילאית. במשך הקריירה כיהן גם כשר המשפטים והפנים וכשר העבודה. ב־1953, כמינוי של הנשיא ז'טוליו ורגאס, העלה גולאר את שכר המינימום ב־100% כדי לעזור לשכבות הנמוכות. איגודים מקצועיים (ארגוני עובדים) מצאו בו תומך, והנאומים הפופולריים שלו עוררו גם התנגדות צבאית שהביאה לפיטוריו ב־1954.

לקראת הבחירות ב־1955 רץ כמשנה לנשיא יחד עם ז'וסלינו קוביצ'ק. ב־1956 נכנס לתפקיד. בבחירות 1960 נבחר שוב כסגן־נשיא, וב־25 באוגוסט 1961, כשנשיא ז'אניו קואדרוס התפטר בזמן שגולאר היה בחו"ל, עלו חילוקי דעות אם להעניק לו את הנשיאות. כפשרה הוחלף המשטר לנשיאות מוגבלת על ידי ראש ממשלה (משטר פרלמנטרי), וגולאר הושבע ב־7 בספטמבר 1961. בשנים הבאות התנהלו מאבקים על מינויים לפרלמנט, והאיגודים ארגנו שביות שתמכו בו.

ב־6 בינואר 1963 נערך משאל עם שבו הוחזרו סמכויות הנשיא. גולאר חידש את השיטה הנשיאותית ב־24 בינואר 1963. בתקופתו חתם בפברואר 1964 על צו שהכפיל שוב את שכר המינימום; במרץ הורה על הלאמת בתי זיקוק פרטיים (המדינה לקחה בעלות על מפעלי דלק) והפקעת קרקעות לא מעובדות לחלקן בין חסרי־אדמה. הוא ביקש לשנות את החוקה כדי להרחיב את זכות הבחירה ולאפשר כהונה נוספת לנשיא.

ב־31 במרץ 1964 הודח גולאר בהפיכה צבאית בלתי אלימה. מתנגדיו טענו שהוא נוטה לשמאל ואף לקומוניזם, ושאחראי לאינפלציה. בתחילה ניסה לארגן התנגדות מריו גראנדה דו סול, אך לבסוף ברח לאורוגוואי. שם ניהל עסקים חקלאיים וייעץ בענייני חוץ. הוא נפטר ב־1976 במרסדס, ארגנטינה.

ז'ואאו בלקיור מרקס גולאר (1.3.1918, 6.12.1976) כונה "ז'אנגו". הוא היה נשיא ברזיל בין 1961 ל־1964.

גולאר גדל במשפחה חקלאית עשירה בריו גראנדה דו סול. למד משפטים ועבד בפוליטיקה. הוא היה שר ועזר להעלות את שכר המינימום. איגודים מקצועיים זה שמות לעובדים שמתארגנים יחד תמכו בו.

הוא נבחר סגן־נשיא והיה חלק מממשלות בשנות ה־50 וה־60. ב־1961, אחרי שהתפטר הנשיא, הוסכם תחילה להגביל את כוחו של הנשיא. ב־1963 נערך משאל עם (הצבעה של העם) והוחזר לו כוח הנשיאות.

ב־1964 חתם על צו שהעלה את שכר המינימום והמדינה לקחה בעלות על בתי זיקוק (זה נקרא הלאמה). באותו חודש פרצה הפיכה צבאית והורידו אותו מהשלטון. גולאר ברח לאורוגוואי. הוא ניהל שם עסקים וייעץ לאחרים. בשנת 1976 הוא נפטר בארגנטינה.