ז'ורז' קלמנסו

ז'ורז' בנז'מן קלמנסו (1841, 1929) היה מדינאי צרפתי חשוב. הוא כיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת. בתקופת כהונתו השנייה הוביל את צרפת לניצחון במלחמת העולם הראשונה והשתתף בעיצוב חוזה ורסאי.


קלמנסו נולד במחוז ונדה במערב צרפת, במשפחה נאה. אביו השפיע רבות על השקפותיו הפוליטיות. למד רפואה, אך כבר בצעירותו הצטרף לפעילות פוליטית רפובליקנית. רפובליקה = צורת משטר שבה אין מלך.

במהלך לימודיו עמד בצעדים נגד המשטר של נפוליאון השלישי ונעצר ב-1862 למשך 77 ימים. ב-1865 סיים כדוקטור לרפואה, אך המשיך בפעילות פוליטית ועיתונאית. בשנים 1865, 1869 חי ועבד בניו יורק. שם העריך מאוד את חופש הביטוי בחברה האמריקאית ונישא למארי אלייזה פלומר. לזוג נולדו שלושה ילדים, והם נפרדו לאחר שבע שנים.


בחזרתו לצרפת פעל בפריז וכיהן כראש עיר ברובע השמונה-עשר. בזמן מלחמת פרוסיה־צרפת (1870) תמך בהכרזת הרפובליקה. ב-1871 נבחר לאספה הלאומית והצביע נגד תנאי השלום הקשים שדרשה גרמניה.

בעת הקומונה הפריזאית ניסה לתווך בין המהפכנים לרפובליקה. נכשל והתפטר מתפקידיו. לאחר מכן ביסס את מעמדו בפוליטיקה הרדיקלית ונודע ברטוריקה החריפה וברעיונותיו החברתיים.


קלמנסו התנגד למדיניות הקולוניאלית והבקר את ממסדי השלטון כשהם בזבזו משאבים. בשנת 1880 יסד את העיתון La Justice, שיכול להשפיע על דעת הקהל.

הוא נלחם בתנועת בולנז'ה, שהתאפיינה בעמדות רדיקליות ובממלכתיות סמויה. יחסו לגרמניה היה נוקשה; דרש החזרת אלזס-לורן לצרפת אחרי תבוסת 1870.

בשנות ה-90 נגרר לפרשת פנמה, שם גם הושמץ וקושר לשחיתויות. ב-1893 הובס בבחירות, אף שהוכחה חפותו מאוחר יותר.


קלמנסו המשיך בעיתונות וייסד ב-1897 את העיתון L'Aurore. הוא תמך בחזקת חפותו של הקצין אלפרד דרייפוס בפרשה שהתפוצצה בצרפת. ב-1898 פרסם בעיתונו את מאמרו הידוע של אמיל זולא "אני מאשים". המאבק בתמיכה בדרייפוס החזיר את קלמנסו למהות הציבורית שלו.

ב-1902 נבחר לסנאט, ותפקידו שם חיזק את מעמדו כמדינאי.


ב-1906 מונה לשר הפנים. בין התפקידים שלו אכיפת חוק הפרדת הכנסייה והמדינה (1905). כשהתעוררה שביתה אלימה בכורים, הזמין את הצבא לשמור על הסדר. דברים אלה הבדילו אותו מהסוציאליסטים והבליטו את דמותו כאיש חזק.

בשלהי 1906 הפך לראש הממשלה. בתקופתו חיזק את הברית עם בריטניה ועסק במשברים דיפלומטיים, כולל משבר מרוקו. ב-1909 ממשלתו נפלה אחרי ויכוח קשה על מצב הצי והסיכון למלחמה עם גרמניה.


כאשר מלחמת העולם הראשונה התארכה, צרפת התקרבה לקריסה ב-1917. הנשיא רמון פואנקרה קרא לקלמנסו להנהיג שוב את הממשלה. בגיל 76 הפך לראש הממשלה ולשר המלחמה. מטרתו העיקרית הייתה ניצחון מוחלט.

קלמנסו דרש פיקוד צבאי מאוחד של בעלות הברית, ובסופו של דבר קיבל תמיכה בפיקודו של מרשל פוש. בעיתוןיו הוא לחם נגד דמגוגים ונגד מנהלים שנחשבו לבלתי יעילים.

הוא בילה רבים מהימים האחרונים של המלחמה בחזית. לאחר התבוסה הגרמנית והנסיגה, הוביל את המשלחת הצרפתית בוועידת השלום בפריז (1919) ודחף להטלת תנאים לכיוון ניתוק כוחם הצבאי של הגרמנים. הוא דרש ביטחון קבוע לצרפת ותרם לגיבוש חוזה ורסאי.


לאחר המלחמה הובס בבחירות 1919 ופרש מתפקידיו ב-1920. הוא פרש לאחוזתו בול-אבאט בוונדה, טייל בעולם, המשיך לכתוב ונאבק בביטול ההשפעה הגרמנית על אירופה. ב-1929 נפטר בפריז והשאיר זכרונות לא גמורים.


נשא לאשה את מארי אלייזה פלומר ב-1869. לזוג נולדו שלושה ילדים. הנישואים הסתיימו בגירושין.

קלמנסו נודע בכינוי "הנמר" על יחסו התקיף כלפי גרמניה. הוא הוכר כדמות מרכזית בתולדות צרפת במאה ה-20.

ז'ורז' קלמנסו (1841, 1929) היה מנהיג צרפתי חשוב. הוא הוביל את צרפת בתום מלחמת העולם הראשונה.


נולד בוונדה במשפחה נאה. למד רפואת חולים. אביו השפיע עליו פוליטית.

כצעיר הוא נעצר בגלל פעולות נגד המלך. אחרי זה נסע לאמריקה ועבד כרופא. שם נישא ומילד שלושה ילדים.


חזר לצרפת והצטרף לפוליטיקה. בזמן המלחמה של 1870 עזר להקים את הרפובליקה. רפובליקה = ממשל בלי מלך.


קלמנסו הקים עיתון חזק, L'Aurore. הוא עזר להגן על קצין בשם דרייפוס. זה החזיר אליו את הכבוד הציבורי.


ב-1917 חזר להיות ראש הממשלה. הוא רצה שכל הכוחות יהיו מאוחדים.

הוא עבד קשה כדי לנצח במלחמה. אחרי הניצחון הוא ניהל את משא ומתן השלום בוועידת ורסאי ב-1919.

הוא דרש שגרמניה תצמצם את צבאה. לכן רבים כינו אותו "הנמר".


ב-1920 פרש לחווה שלו בוונדה. הוא טייל, כתב ונפטר ב-1929.

נישואיו למארי פלומר הניבו שלושה ילדים. מאוחר יותר התגרשו.