זהב לבן עבודה שחורה

זהב לבן עבודה שחורה היא תכנית טלוויזיה דוקומנטרית שמופקת על ידי מערכת עובדה עם אילנה דיין. הבמאית היא טלי שמש. הסרט שודר ביוני 2004.

בסרט מבקרים את מפעלי ים המלח. הוא טוען שהפרטה, מעבר מבעלות ציבורית לפרטית, חיזקה את המפעל, אבל גם חילקה את העובדים לשתי קבוצות. בקבוצה אחת יש עובדים עם זכויות סוציאליות. בקבוצה השנייה יש עובדי קבלן, עובדים חיצוניים בלי אותן זכויות, שניתן לפטרם בקלות. חלוקה זו השפיעה על העיר דימונה וגרמה לבעיות ביחסים החברתיים בעיר.

הסרט מצביע שהמגמה החלה עוד לפני המכירה והחמירה אחריה. למיעוט אפשרויות תעסוקה באזור ולהשפעה של מפעלי ים המלח היה חלק ביצירת שוק של עובדי קבלן. בסצנות רואים פועלים שמעמיסים שקי מלח בחום כ־50 מעלות, ועובדים בחשיפה לחומרים מסוכנים, חומרים שעלולים להזיק לבריאות. כל זאת תמורת שכר מינימום.

מעטים הסכימו להיחשף בשם, ובהם יצחק (ג'קי) אדרי. זמן קצר לאחר הקרנת הסרט הוא פוטר. אחרים דיברו בתנאי שמותיהם לא יפורסמו. העובדים תיארו משטר פחד, איומים וחלוקה לשתי קבוצות. הסרט גם טוען שמפעל המלח הועבר כ"מתנה" למשפחת עופר, ושפרטי המכירה עדיין חסויים.

הסרט היה בין חמשת המועמדים לפרס אופיר 2005 בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר.

זהב לבן עבודה שחורה הוא סרט דוקומנטרי של תוכנית עובדה. הבמאית היא טלי שמש. הסרט שודר ביוני 2004.

בסרט מדברים על מפעלי ים המלח. ההפרטה היא כשמעלים את הבעלות מהמדינה לידיים פרטיות. אחרי זה חלק מהעובדים נשארו בלי זכויות. אלה נקראים עובדי קבלן. עובדי קבלן הם עובדים חיצוניים בלי ביטחון בעבודה.

הסרט מראה פועלים שמעמיסים שקי מלח בחום רב. הם נחשפים לחומרים מסוכנים, חומרים שעלולים לפגוע בבריאות. הם קיבלו רק שכר מינימום.

רק כמה עובדים הסכימו להצטלם. אחד מהם נקרא יצחק ג'קי אדרי. אחרי שראו את הסרט הוא פוטר. חלק מהעובדים דיברו בלי לחשוף את שמם. הסרט טוען שמפעל המלח נמסר למשפחת עופר ופרטי המכירה עדיין סודיים.

הסרט היה בין חמשת המועמדים לפרס אופיר ב־2005.