זהרירה חריפאי (12.12.1929, 2.1.2013) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית פעילה למעלה מחמישים שנה. היא נולדה וגדלה בתל־אביב. אביה, חיים ליב חריפאי, היה מורה ועיתונאי ונפטר כשהייתה בת ארבע. אמה עבדה במטבח של גן ילדים.
למדה בבית הספר החקלאי מקוה ישראל והייתה שחיינית מצטיינת. בצעירותה השתתפה בהכשרת גבת במסגרת גדוד הפלמ"ח. במלחמת העצמאות שירתה כאלחוטאית, כלומר נהלה תקשורת ברדיו בחטיבת גולני.
אחרי המלחמה הצטרפה ללהקת הצ'יזבטרון ולמדה בבית הספר לדרמה של התיאטרון הקאמרי. אחד ממוריה המרכזיים היה יוסף מילוא, מייסד הקאמרי. בשנות ה־50 וה־60 שיחקה במחזות בקאמרי ובתיאטרון חיפה.
בסוף שנות ה־50 הופיעה בלהקת בצל ירוק ושֵׁרָה שיר שנאסר לשידור ברדיו. לאחר שפוטרה מהקאמרי שיתפה פעולה ב־1958 בהקמת תיאטרון זווית ושיחקה ב"בדלתיים סגורות" מאת ז'אן־פול סארטר, תפקיד שגרם לדיון בגלל דמותה של אינז.
בשנת 1959 קפצה למים בנחל הירקון כדי להציל שתי נשים; הצליחה להציל אחת מהן. מ־1967 החלה לקרוא שירה בציבור ותפסה מקום בין החלוצים בתחום זה.
ב־1968 חזרה לקאמרי והייתה שם דמות בולטת. התבלטה במיוחד במחזות חנוך לוין, בהם "סוחרי גומי" ו"יעקובי ולידנטל". שיחקה גם במיזמונים בינלאומיים ובמחזות קלאסיים.
בקולנוע הופיעה במספר סרטים בולטים. שיחקה עם סופיה לורן בסרט "יהודית" (צולם ב־1964, יצא ב־1966). שיתפה פעולה בארבעה סרטים עם אפרים קישון, ובהם "סאלח שבתי".
בשנות ה־90 החלה לביים וללמד בבית צבי ובתיאטראות אחרים. ביימה הצגות שבהן גם שיחקה או השתתפה בתיאטרון הקאמרי, ותקליטה של שירי תיאטרון יצא ב־1985.
זכתה בפרסים חשובים: פרס מפעל חיים של האקדמיה לתיאטרון (2001), פרס ישראל לתיאטרון (2003), פרס הוקרה בפסטיבל אשה (2004) ועוד. ב־2012 קיבלה פרס לשחקנית המשנה על ההצגה "סוף טוב" בקאמרי.
נפטרה ב־2 בינואר 2013 ממחלת הסרטן. היא הייתה נשואה לסופר ועיתונאי שלמה שבא, ואם לאיה שבא, שגם היא שחקנית. נקברה בבית העלמין גבעת השלושה.
זהרירה חריפאי נולדה בתל־אביב ב־1929. אביה נפטר כשהייתה קטנה.
למדה בבית ספר חקלאי והייתה שחיינית טובה. כשהייתה צעירה עשתה שירות צבאי והיתה אלחוטאית. אלחוטאית זה אדם שעובד עם רדיו.
החלה לשחק בתיאטרון אחרי המלחמה. שיחקה במקומות חשובים כמו התיאטרון הקאמרי.
בשנת 1959 הצילה אישה שניסתה לשקוע בנחל הירקון.
שיחקה גם בסרטים. הופיעה בסרט עם השחקנית סופיה לורן, ושיחקה במספר סרטים מפורסמים של הבמאי אפרים קישון.
אהבה לקרוא שירים על הבמה והייתה בין הראשונות שעשו זאת בארץ.
הורשתה כוללת תפקידים בתיאטרון, הופעות בקולנוע ותקליט עם שירי תיאטרון.
זכתה בפרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל ב־2003.
נפטרה ב־2013 ממחלה. הייתה נשואה ובתָּה, איה שבא, גם היא שחקנית.
תגובות גולשים