זו ארצנו

"זו ארצנו" הוקם ביולי 1994 כארגון פוליטי שמטרתו להוביל גל מחאה רחב נגד יישום הסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו, הסכמות בין ממשלת ישראל לאש"ף (ארגון לשחרור פלסטין) על הכרה הדדית וסדרת צעדים טריטוריאליים, נתפסו על ידי חברי הארגון כפגיעה במדינה. היסודות הונחו כבר בדצמבר 1993, והמטרה הראשונה הייתה להכפיל את מספר המאחזים, יישובים קטנים ובלתי רשמיים, ביהודה ושומרון.

המייסדים המרכזיים היו משה פייגלין ושמואל סקט. מטה הארגון הכין רשימת פיקוד בת 30 חברים, כדי להתמודד עם מעצרים חוזרים של מנהיגים ולשמור על המשכיות בפעילות.

הארגון דגל במרי אזרחי בלתי אלים, מחאה ללא אלימות פיזית, ובתפיסה שרואה בכל הארץ קניינות יהודית בלעדית. השם והסמל שילבו סמלים יהודיים וציוניים כדי למשוך תמיכה רחבה. חברי הארגון חששו שסיקור תקשורתי רגיל ודחיקה לשוליים ימנעו מהמחאה להצליח, ולכן בחרו בטקטיקות שמטרתן להקשות על השגרה וליצור תהודה ציבורית.

מפעולותיהם הראשונות היה ניסיון להקים מאחזים רבים. התוכנית התקיימה אך נדחתה מספר פעמים, וההקמה הסתיימה בהצלחות מקומיות בלבד; מאחזים בודדים הוקמו אך פונו במהירות.
המהלך הבולט ביותר היה חסימת צמתים בתוך הקו הירוק כדי לשבש תחבורה ולזכות בכיסוי תקשורתי. באוגוסט 1995 נחסמו 78 צמתים מרכזיים ברחבי הארץ. ביום הזה נוצרה תהודה משמעותית, נשלחו כוחות משטרה גדולים, ונוספו כ-15 מאחזים ביהודה ושומרון. בנוסף קיימו פעולות כמו הפגנות ללא רישיון, תהלוכות ומשמרות מחאה.

לאחר רצח יצחק רבין הוגש כתב אישום באשמת המרדה (האשמה פלילית של מרד נגד המדינה) נגד פייגלין, סקט ואחרים. במהלך המשפט שמונה פייגלין לייצג את עצמו והשתמש באולם כדי להציג את עמדותיו. בסופו של משפט הוסבר, פייגלין וסקט הורשעו בהמרדה. פייגלין נידון לשישה חודשי מאסר. השופטים גם זזו ביקורת נגד הממשלה והמשטרה, וציינו כי סירובה של הממשלה להקשיב תרם להסלמה. הם ציינו גם שימוש מיותר באלימות מצד המשטרה, ביחס למדיניות המחאה הלא אלימה של הארגון.

רצח רבין ושינוי המצב הפוליטי השפיעו על מעמד הארגון. עם כניסתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה נמוך ההתרעמות הציבורית על הסכמי אוסלו, וחלק ממנהיגי הארגון החליטו לשנות גישה. פייגלין וסקט הצטרפו ל"מנהיגות יהודית" ששמה דגש על הנהגה אמונית. בסוף הדרך הפנימו שהשפעה פוליטית דורשת כוח במערכת, ולכן בשנת 2000 רבים מהם התפקדו למפלגת הליכוד כדי לפעול מתוך המערכת הפוליטית.

"זו ארצנו" נוצרה בקיץ 1994. המייסדים היו משה פייגלין ושמואל סקט. הם התנגדו להסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו, הסכם בין ישראל לאש"ף שניסה לקדם הסדר שלום.

הארגון בנה צוות של עשרים־שלושים אנשים. זה עזר להם להמשיך לפעול גם אם עצרו מנהיגים.

הם האמינו שהארץ שייכת לעם היהודי. הם בחרו במחאה שקטה ולא אלימה. מרי אזרחי בלתי אלים, מחאה בלי תקיפות.

הם ניסו להקים מאחזים, יישובים קטנים שלא תמיד מוכרים רשמית. הניסיון לא הצליח ברובו. המהלך שהצליח יותר היה חסימת צמתים. באוגוסט 1995 נחסמו 78 צמתים. זה הפריע לתנועה ומשך תשומת לב בתקשורת.

אחרי רצח ראש הממשלה רבין הוגש נגד כמה ממנהיגי הארגון כתב אישום על המרדה. המרדה, אישום של מרד נגד המדינה. פייגלין וסקט הורשעו. פייגלין נידון לחצי שנה בכלא.

לאחר מכן חלק מהמובילים עברו ל"מנהיגות יהודית". בשנת 2000 רבים מהם הצטרפו למפלגת הליכוד כדי להשפיע בפוליטיקה.