זוגן השיח

רב־שיח מדברי, זוגן השיח (Zygophyllum dumosum) גדל בסיני, ירדן, ישראל וסוריה. הוא שיח בשרני, מסועף וסבוך, בגובה 40, 100 ס״מ. העלים בשרניים ומורכבים מזוג עלעלים גליליים קטנים; הפטוטרות (גבעול קצר של העלה) נשארות בשרניות ומצופות שעווה להפחתת אידוי. הפרחים לבנים, בקוטר עד כ־2 ס״מ, ופריחה חזקה מתרחשת אחרי גשם גדול בחורף. הפרי הוא הלקט מכונף בחמישה כנפיים; הוא עשיר במלח. המליחות בפרי מונעת נביטה עד לשטיפה במספר גשמים.

שיח נמוך, מכוסה שערות קצרות. בדרך כלל צבעו ירוק בחורף ואפורה בקיץ. השורשים אופקיים, רדודים ורבים, ועשויים להגיע לרוחב גדול יותר מנוף הצמח. כל ענף מחובר לאזור שורשים מקומי; לכן פגיעה בענף אחד לא פוגעת בשאר. מערכת ההובלה בצמח היא סקטוריאלית, כל ענף עובד בעצמאות יחסית.

הפטוטרות נשארות על הצמח בעונת היובש. העלעלים הגליליים קצרים, בשרניים, ומכוסים שערות. הפרח דו־מיני ובו חמישה עלי כותרת, עשרה אבקנים ושחלה בעלת חמש מגורות.

מקור למרעה: רועים מעמידים עליו את העדרים בקיץ ובסתיו, כשהצמחים אחרים יבשים. מקורות מזון אלה משפיעים על בריאות העדרים בעונות קשות.
מקור לדלק: נעקר בקלות ונשרף להסקה ולבישול. שימושים רפואיים מסורתיים קיימים בין הקהילות הבדואיות לטיפול בעור ובעיות מקומיות, אך היעילות המדעית אינה הוכחה.

בית הגידול הטבעי הוא מדרונות סלעיים של גיר, דולומיט, צור וקירטון, וכן ערוצים יבשים. בחברה הצמחית הנקראת "חברת זוגן השיח" הוא שולט במגוון אתרים בצפון ובמרכז הנגב, במדבר יהודה, בעמק הערבה ובבקעת ים המלח. החברה מאופיינת בצמחים עמידים ליובש ולמליחות.

חברת זוגן השיח מדורגת גבוה בסולם הארידיות (Aridity Index), מדד שמראה עד כמה הסביבה צחיחה. זה מעיד על יכולתו לשגשג בתנאי קיצון של יובש, קרינה ומליחות.

העמידות של הזוגן נובעת ממספר מנגנונים: שורשים רדודים ורחבים לתפיסת מים מהגשמים הקצרים; קמביום (הרקמה שמייצרת עץ ושיפה) שנכנס לתרדמת בעונת היובש ומתעורר בחורף; מערכת הובלה מפוצלת שמגבילה נזק מקומי; ויכולת לאבד ענפים ולהתחדש לאחר גשם. הצמח יכול לחיות מעל מאה שנה.

מערכת השורשים מנצלת לחות תחת אבנים, תופעה שנקראת ניצול מיקרו־הידרולוגי. השורשים יוצרים רשת דקה סביב תחתית האבנים, ושם מצויה לחות גבוהה יותר.

זוגן השיח מאכלס חיידקים ופטריות פנימיים (אנדופיטים). מיקרואורגניזמים אלה תורמים לעמידות הצמח ליובש, חום ומליחות, ולוויסות תפקודים תאיים. תמציות פטוטרות (גבעולים קצרים של העלה) מעודדות גידול אנדופיטים. בחומרים שנמצאו בפטוטרות מופיעים טרהלוז (סוכר שמשערים שמגן מפני ייבוש) ופרולין (אמינו חומצה שעוזרת בעקה). בקיץ נצפו הצטברויות של נגזרות פנילפרופנואידיות מסולפטות; תפקידן המלא עדיין נחקר.

זוגן השיח מותאם ליובש (קסרופיט, צמח המותאם ליובש) ולמליחות (צמח מלחה, halophyte), אך אינו זקוק למליחות תמידית. הוא שורד ברמות מליחות של עשרות פרומיל, ומשתווה במידת עמידות למינים קרובים. מנגנוני עמידות כוללים אגירת מים ברקמות ובקרת יוני נתרן בתוך החלולית התאית.

בסך הכל, שילוב התאמות אלה הופך את זוגן השיח לצמח דומיננטי ונחשב לדגל של הנוף הסלעי במדבריות ישראל.

זוגן השיח (Zygophyllum dumosum) הוא שיח קטן וקשוח של המדבר. הוא גדל בסיני, בירדן, בישראל וליד סוריה. זה שיח בשרני, קצר ועבה. עליו קטנים וגליליים, כמו נקניקיות קצרות. הפטוטרה היא גבעול קטן שלעלה, והיא נשארת בשרנית כדי לשמור מים.

הצמח נמוך, עד כ־1 מטר. בחורף ירוק וחי, בקיץ הולך להאפיר. שורשיו שטוחים ורחבים. הם לוכדים מים מאוד מהר אחרי גשם קצר.

הפרחים לבנים וקטנים. אחרי גשם גדול הצמח פורח מהר. הפרי נושא כנפיים ומכיל מלח. המלח מונע מהזרעים לנבוט מיד. הזרעים יתחילו לגדול רק אחרי שגשם רב ישטוף את המלח.

עדרים מלקטים ממנו מזון בקיץ כשאין צמחי מרעה אחרים. רועים גם משתמשים בו כאש לדלק לבישול. בדואים השתמשו בו לטיפולים בעור, אבל זה לא מאושר מדעית.

הצמח יכול לשמוט ענפים ישנים כדי לשמור על החלקים הבריאים. בקיץ מערכת ההובלה שלו נרדמת, ובחורף היא חוזרת לפעול. כך הוא שורד שנים רבות, לעיתים מעל מאה שנים.

שורשיו אוהבים להישאר מתחת לאבנים. שם יש יותר לחות. זה עוזר לו לשרוד כשגשם נדיר.

בפנים עליםיו חיים חיידקים טובים שנקראים אנדופיטים. הם עוזרים לצמח לעמוד ביובש ובמליחות. בפטוטרות נמצאו חומרים כמו פרולין וטרהלוז. אלה חומרים שצמחים משתמשים בהם כשיש יובש.

זוגן השיח הוא דוגמה לדרך שבה צמחים מותאמים לחיים במדבר הקשוח.