זוּלָתָנוּת (בלועזית: אלטרואיזם) היא נטייה או רצון לעזור לזולת ללא תמורה. המושג מופיע גם בלשון חז"ל כ"חסד של אמת".
המונח הלועזי נטבע על ידי הסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט כדי לסמן את ההפך מאגואיזם. המילה אלטרואיזם נגזרת מאיטלקית ולוספרה הלטינית "alteri" שפירושה "מישהו אחר". האקדמיה ללשון העברית הציעה את המילה "זולתנות" כחלופה.
זולתנות מתוארת גם כדוקטרינה בפילוסופיה המוסרית, והייתה נושא לדיונים ארוכים אצל פילוסופים, פסיכולוגים וסוציולוגים.
התנהגות זולתנית נצפתה אצל בעלי חיים, וזה עורר שאלות אבולוציוניות. באופן אינטואיטיבי נראה שהברירה הטבעית תבחר בפרטים שאינם מבזבזים משאבים על אחרים. עם זאת, מדעי הסוציוביולוגיה מציעים מנגנונים שמסבירים את ההישרדות של זולתנות.
מנגנונים אלה כוללים ברירת שארים, עקרון ההכבדה ואסטרטגיות יציבות אבולוציונית. רעיון מרכזי הוא שהברירה הטבעית מעדיפה גנים שמפיצים את עצמם, גם אם זה קורה דרך עזרה לקרובי משפחה. הביולוג ריצ'רד דוקינס, בספרו "הגן האנוכי", הסביר איך גנים מסוג זה יכולים להוביל להקרבה עצמית עבור פרטים נושאים גנים דומים.
בני אדם מציגים זולתנות רחבה ומורכבת. היא כוללת עזרה הדדית, נדיבות ושיתוף פעולה. ניסויים מראים שהזולתנות מוגברת כאשר יש סיכוי לאינטראקציה עתידית או למוניטין טוב.
מחקרים מצביעים על מצבים שבהם זולתנות מתמקדת בקשר בין שני אנשים או בקבוצות קטנות של 4, 8 משתתפים. לעתים זולתנות זו תלויה בציפייה לקבל תמורה בעתיד ולכן קשה להסביר מקרי זולתנות קיצוניים ללא תועלת צפויה.
אחד הכלים המחקריים הוא משחק האולטימטום: שחקן מציע חלוקת כסף והשני יכול לקבל או לדחות. מחקרים הראו ששחקנים שהיו מקבלים-ההצעה קודם נוטים להציע יותר נדיבות לאחר מכן.
בנוגע לגיל ולתרבות, נמצא כי מבוגרים וילדים בוגרים יותר נוטים להתנהג בזולתנות רבה יותר. גם הבדלים תרבותיים נצפו: למשל שבט ההדזה הציג נדיבות גבוהה באותם ניסויים, בעוד שבאזורים אחרים נרשמו תוצאות שונות.
מחקרים מוחיים מצביעים על תפקיד מרכזי של הקליפה הקדם-מצחית (פרה-פרונטלית) בהחלטות חברתיות.
סריקות fMRI הראו כי הפעילות באזור הוונטרו-מדיאלי של ה-VMPFC (אזור בקדם-מצח) עלתה כאשר אנשים תפסו פעולות כהוגנות או נדיבות. לעומת זאת, תיאור המשחק במונחים של חיסכון אישי הפחית את הקשר הזה.
ניסויי גרייה מגנטית (TMS) שהשפיעו על ה-right DLPFC, אזור פרה-פרונטלי גבתי-צדית, הפחיתו את נכונות המשתתפים לדחות הצעות לא הוגנות. זה מרמז שהאזור הזה חשוב ליישום הגינות.
מחקרים על אנשים עם פגיעות ב-VMPFC הראו שינויים בשיפוט מוסרי אישי ובתגובות רגשיות, מה שמדגיש את תפקיד האזור בהתנגדות להפרת נורמות מוסריות.
ביהדות קיימת מסורת של מעשים זולתניים, תחת המושג גמילות חסדים. מצוות רבות בתורה מעודדות תמיכה בעניים, בגרים, יתומים ואלמנות. יחד עם זאת, קיימת גם גישה שאינה תומכת בהקרבה קיצונית של הפרט, כפי שאמר רבי עקיבא: "חייך קודמים".
איין ראנד, במערכת האידאולוגית שלה (אובייקטיביזם), ביקרה את הזולתנות. היא טענה כי דרישה להקרבה עצמית פוגעת בזכויות ובחירות הפרט. ראנד דגלה באינטרס עצמי רציונלי כעיקר מוסרי עליון.
זוּלָתָנוּת היא לעזור לאחרים בלי לצפות לקבל משהו חזרה. המילה גם נקראת אלטרואיזם. היא מופיעה בפסוקים ומכונה "חסד של אמת".
המילה האלטרואיזם הגיעה מצרפתית ואיטלקית. בעברית משתמשים גם במילה "זולתנות".
חיות גם עוזרות אחת לשנייה. זה נראה מוזר מבחינת האבולוציה, כי עזרה עולה אנרגיה. מדענים הסבירו זאת כך: לפעמים עוזרים לקרובים משפחה. ככה הגנים הדומים יכולים להמשיך.
בני אדם גם עוזרים זה לזה. יש ניסויים כמו משחק האולטימטום. במשחק זה אחד מציע לחלק כסף והשני יכול לקבל או לסרב. אנשים יותר נדיבים אם הם ייפגשו שוב בעתיד.
יש הבדלים בין תרבויות ובגיל. ילדים גדולים יותר נוטים להיות נדיבים יותר. גם שבטים שונים מראים תוצאות שונות בניסויים.
חלק במוח שנקרא קליפה קדם-מצחית (קליפה פרה-פרונטלית) קשור בתגובות נדיבות. מדידות מוח הראו ששינוי בפעילות באזור זה משפיע על החלטות הוגנות.
ביהדות יש ציווי על גמילות חסדים, לעזור לעניים ולאלמנות. יחד עם זאת, הדת לא דורשת שוותרו על החיים או על הבריאות למען אחרים.
הפילוסופית איין ראנד טענה שזה רע אם מישהו צריך להקריב את הטוב שלו תמיד עבור אחרים. היא חשבה שכל אדם צריך לשאוף לאושרו בצורה רציונלית.
תגובות גולשים