זורואסטריות (מכונה גם מזדאיזם) היא דת פרסית עתיקה. היא נוסדה על ידי זרתוסטרה (נביא) במרכז אסיה, כנראה בתחילת האלף הראשון לפנה"ס. הדת עומדת על אמונה באהורה-מזדא (Ahura Mazda, אדון החוכמה), ובמאבק בין כוחות הטוב והרע. עיקרון מרכזי הוא פתגם מקובל: "הומאטה, הוכטה, הוברשטה", "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים".
הידע על זרתוסטרה וחייו חלקי ומבוסס על האווסטה (הספר הקדוש) ועל מסורות שונות. חוקרים מעריכים שהוא חי בתקופה שנעה סביב האלף השני לפנה"ס, אך יש הערכות משתנות. כתבי הקודש הועברו במקור בעל-פה ורבים מהם אבדו במהלך כיבושים, ביניהם של אלכסנדר הגדול וכיבוש האזור על ידי המוסלמים.
לפי המסורת, זרתוסטרה קיבל התגלות בגיל 30 דרך המלאך Vohu Mana, ולימד את עיקרי הדת. את הדת אימץ בסופו של דבר המלך וישטאספר (Vishtaspa), וכך נפתחה הדרך להפצתה. חייו של זרתוסטרה מסופרים בגרסאות מיתיות; לפי מסורת מסוימת מת בגיל 77.
הזורואסטריות הפכה לדת רשמית באימפריות הפרסיות, ובייחוד בתקופת האחמנידים והסאסאנים. עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 לספירה דעכה הדת בפרס, וחלק מהמאמינים היגרו להודו. מהגרים אלו נקראו פארסים או איראנים בהודו. כיום קיימות קהילות זורואסטריות בעיקר באיראן ובהודו, בסך כמה מאות אלפי מאמינים.
הדת מציגה דואליזם: אהורה-מזדא הוא מקור הטוב, ואנגרה-מייניו (Ahriman) הוא מקור הרע. האש והאור מסמלים את הטוב. הזורואסטריות שומרת על פנתיאון אלים פרסי אך מציבה היררכיה שבה הטוב והרוע עומדים כניגודים ברורים. היא מבחינה גם בין המימד הגשמי (geatig, חומרי) למימד הרוחני (mainyu, רוחני).
עיקרון מרכזי הוא הבחירה החופשית, כל אדם חייב לבחור בטוב. המוטו של "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים" הוא מפתח מוסרי. אין הדגשה על סגפנות או צום כרעיון מרכזי, והגמול בעבור הטוב הוא חיים טובים ובעתיד ניצחון הטוב על הרע.
במקדשים זורואסטריים שומרת ריכוזת אש קבועה. מתפללים פונים אל האש בתפילות יומיות. נהוג לחבוש כיסוי ראש וללבוש קושטי (חגורת שרוך) בטקסים. טהרה וניקיון מרכזיים בפולחן.
קיימות בחוקי הדת כללים קשורים לטומאה וטהרה, כולל נהלים ייחודיים לנידה ולטיפול במתים. באופן מסורתי הניהול של המת בוצע בשיטות מיוחדות שנועדו לא להפריע ליסודות הטבע. כיום מותר לעיתים שימוש בשריפה חשמלית, שאינה חלק מהיסודות המקודשים.
הלוח הזורואסטרי הוא שמשי. השנה מתחילה בניורוז (Nowruz) בתאריך ההשתוות האביבית (20, 21 במרץ). חגים בולטים נוספים הם צ'רבאשה סורי, ליל היולידה וחג הסנדה.
הספר הקדוש הוא האווסטה, בשפה אווסטית עתיקה. חלק מהמזמורים הקרויים גאת'ות מיוחסים לזרתוסטרה עצמו. האווסטה נמסרה בדורונות בעל-פה ורק בתקופה הסאסאנית נכתבה. רוב האווסטה הסאסאנית אבד, והאווסטה הקיימת היום מכילה חלקים בלבד.
בקבוצת הגירה משמעותית אחרי כיבוש פרס במאה ה-7 הגיעו זורואסטרים לחופי הודו. המסורת מספרת על קבלת פנים על ידי שליט מקומי וסיפור "סוכר בחלב" כסמל להשתלבות ללא פגיעה בזהות. הקהילות שהתפתחו, הפארסים, הקימו מקדשי אש חשובים בגוג'ראט ובמומבאי.
הפארסים הביאו מנהגים, טקסים וחגים שהשתלבו בחברה ההודית. ערכים כמו כבוד לטבע, פילנתרופיה ומוסר עבודה השפיעו על החברה המקומית. תרומות כלכליות וחינוכיות של משפחות פארסיות בולטות, למשל משפחת טאטא, תרמו להתפתחות התעשייה והחינוך בהודו.
במקורות יש קווי דמיון בין רעיונות ומהלכים דתיים זורואסטריים לבין חלקים במסורת היהודית. מוטיבים משותפים כוללים רעיונות על טהרה, מלאכים, תחיית המתים ומשפט אחרית הימים. ההשפעה ההדדית נחקרת ונויה במחלוקת בקרב חוקרים.
זורואסטריות היא דת פרסית עתיקה. זרתוסטרה (נביא, אדם שמביא הודעות דתיות) היה מייסד הדת.
האל המרכזי נקרא אַהוּרַא-מַזְדָא (Ahura Mazda, אדון החוכמה). הדת מדברת על מאבק בין טוב ורע. הטוב נצבע באור ובאש. הבסיס המוסרי שלהם הוא: "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים".
הרבה מהסיפורים על זרתוסטרה נשמרו בעל-פה. במשך הזמן רבים מהטקסטים אבדו בגלל כיבושים. חלק מהמאמינים עזבו את איראן והגיעו להודו. הם נקראים פארסים.
לפי המסורת, זרתוסטרה קיבל התגלות מבישר רוח בשם Vohu Mana. הוא הצליח לשכנע גם את המלך וישטאספר להאמין בדתו.
הזורואסטריות היתה הדת הרשמית של פרס במשך זמן רב. אחרי הכיבוש הערבי רבים מהמאמינים עברו להודו. היום יש קהילות זורואסטריות באיראן ובהודו.
הדת אומרת שאדם יכול לבחור בטוב או ברע. הבחירה חשובה, הבחירה בטוב מביאה לחיים טובים.
במקדש זורואסטרי יש אש קבועה. האש מסמלת את הטוב. יש תפילות יומיות, ומקפידים על ניקיון.
השנה מתחילה ביום נורוז (Nowruz), ראש השנה, בשיווי המשקל של האביב. זהו חג שמח עם משפחה וחגיגות.
הספר הקדוש נקרא אווסטה (Avesta, הספר הקדוש). חלק מהמזמורים שבאווסטה נכתבו על ידי זרתוסטרה וקוראים להם גאת'ות (Gathas, מזמורים).
המהגרים הפרסים הביאו עימם מנהגים וחגים. הם השתלבו בחברה ההודית ושמרו על דתם. משפחות פארסיות תרמו להודו בענייני חינוך ועבודה.
המורשת הזורואסטרית כוללת רעיונות על טוב, כבוד לטבע וחגים צבעוניים.
תגובות גולשים