האימפריה הסאסאנית (224, 651), שנקראה גם איראנשהר, הייתה האימפריה הפרסית האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. בירתה הייתה קטסיפון. הדת הרשמית הייתה הזורואסטריות (דת פרסית עתיקה), אך באימפריה חיו גם יהודים, נוצרים בכנסיית המזרח, נוצרים ארמנים ומאמינים במניכאיזם. תקופתה חשובה להתפתחות התרבות הפרסית ולהשפעה על העולם סביב, גם על האימפריה הרומית ומשם על מזרח אסיה.
השושלת הוקמה על ידי ארדשיר הראשון (226, 241), שדיכא את שושלת הפרתים והכריז על עצמו שחנשאה, "מלך המלכים". הוא העביר את מרכז השלטון לפרסיס, בנה ערים וחיזק את הדת הזורואסטרית כדת המדינה. ארדשיר והיורשים המוקדמים הרחיבו את השטח לכיוונים שונים והתמודדו עם האימפריה הרומית.
שאפור הראשון (241, 270) המשיך בכיבושים. הוא כבש חלקים ממרכז אסיה ופלש אל שטחים רומיים. בשלב אחד הוא אף שיבש את כוחות רומא ותיעד את ניצחונותיו בתבליטי סלע. שאפור תמך במסעות דתיים ובקהילות שונות, וחלק מהערים נקראו על שמו.
לאחר מכן מצב הדת והסובלנות הדתית השתנה לפי המלך. תחת בהראם הראשון נרדפו חסידי מאני, אך בתקופות אחרות חלה סובלנות דתית וביטחון לקהילות המיעוטים.
שאפור השני, שמלך כעובר ונסמך על אצילים בתחילת ממשלו, הבטיח יציבות והגן על גבולות דרום הממלכה מול ערבים נודדים. הוא יצא במסעות מול הרומאים, וגם פעל מול נוודים במזרח. תחת שלטונו נשמרה מערכת מנהלית חזקה, אך הייתה גם החרפה ברדיפות כלפי נוצרים ויהודים בתקופות מסוימות. בתקופה זו האימפריה התחזקה מבחינה צבאית ותרבותית.
לאחר שאפור השני התחזקה המערכת המנהלית, אף על פי שהיו שליטים חלשים מדי פעם. יזדגרד הראשון הנהיג סובלנות דתית והשיבה שיתוף פעולה דיפלומטי עם הרומאים. בהראם החמישי נחשב לדמות מרכזית בתרבות הפרסית: בתקופתו פרחו ספרות, מוזיקה ומשחקים כמו פולו.
מאוחרים יותר הגיעו מהלומות מההונים, שהשפיעו על יציבות השלטון, עד עלייתו של קבאד הראשון בסוף המאה החמישית. קבאד יזם רפורמות חברתיות וכלכליות שנועדו להגביל את כוח האצילים.
קבאד הראשון חידש את המלחמות עם המזרח הרומי. בנו ח'וסרו הראשון (אנושיראבן) ערך רפורמות ממשל מרכזיות, חיזק את הצבא וביסס מיסוי מאורגן. ח'וסרו פלש לאזורי גבול, כבש ערים ובזז חלק מהשטחים הרומיים. מאוחר יותר התחדש הסכסוך עם הביזנטים, ולעתים הושגו הסכמי שלום זמניים.
הרוחות השתנו בסוף המאה השישית; סכסוכים פנימיים ומרד של אצילים פגעו ביציבות. ח'וסרו השני פתח במלחמות נרחבות נגד הביזנטים, אך לבסוף הובס על ידי הקיסר הביזנטי הרקליוס. הקרבות של הרקליוס בשנים 622, 628 גרמו להיחלשות קשה של השלטון הסאסאני.
בשנים 628, 632 חלה אנרכיה בחצר המלוכה. המאבקים הפנימיים החלישו את המדינה בדיוק כשהמוסלמים המתרחבים החלו להתקדם. ב-636 הובס הצבא הפרסי בקרב אל-קאדסיה, והמוסלמים המשיכו לכבוש את שטחי האימפריה. קטסיפון נפל והאימפריה הסאסאנית חדלה להתקיים עד 651.
השפעה תרבותית וחברתית
הסאסאנים השאירו מורשת רחבה: ארכיטקטורה, מנהל מדיני, אמנות ותרבות פרסית שהתמשכו לתקופה המוסלמית. בשל שליטתם בבבל בזמן שהתלמוד הבבלי הסתיים, הייתה להם גם השפעה על עיצוב ההלכה והתלמוד.
האימפריה הסאסאנית חיה בין השנים 224 ו-651. שמה הרשמי היה איראנשהר. בירתה הייתה קטסיפון. הדת העיקרית הייתה זורואסטריות. זורואסטריות היא דת עתיקה ממסורת פרס.
האימפריה הוקמה על ידי ארדשיר הראשון. הוא הדיח את המלוכה הקודמת והכריז על עצמו מלך־המלכים. הוא בנה ערים וחיזק את השלטון.
שאפור הראשון, בנו, הרחיב את המדינה ונלחם ברומאים. הוא הקים ערים שנקראו על שמו. בתקופות שונות היו חוקים שונים כלפי דתות ומיעוטים.
שאפור השני חיזק את הגבולות ונלחם גם במזרח וגם במערב. בתקופתו התרבות והאמנות פרחו, אך היו גם רדיפות דתיות.
קבאד וח'וסרו עשו שינויים גדולים בממשל ובצבא. ח'וסרו כבש ערים ונהג ברפורמות. מאוחר יותר נלחמו הסאסאנים הרבה נגד האימפריה הביזנטית.
בסוף השלטון פרצו מרידות ובעיות פנימיות. המוסלמים, בהנהגת עומר וחליפיו, ניצחו קרבות גדולים כמו אל-קאדסיה. קטסיפון נפלה והממלכה הסתיימה ב-651.
הסאסאנים השאירו אמנות, בנייה ומנהגים רבים שישפיעו על אזורנו גם אחרי שהם נעלמו.
תגובות גולשים