זכויות האדם

מאמצע המאה ה-6 לפנה"ס נרשמה בגליל הכרזה של כורש הגדול שהעניקה חירויות כמו שחרור עבדים וחופש דת. המסמך נחשב לאחד המקורות העתיקים לרעיון זכויות האדם.

"זכויות האדם" הן זכויות שמגיעות לכל אדם מעצם היותו אדם. את הרעיון המודרני פיתחו הוגים כמו ג'ון לוק, שטען שקיימות "זכויות טבעיות", זכויות שאינן תלויות במדינה ושעליה להגן עליהן. רעיונות אלה השפיעו על ההצהרה האמריקאית של 1776 ועל חוקות אירופאיות.

ב-1948 אימצה עצרת האומות המאוחדות את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". מסמך זה משמש בסיס לתקנים בין-לאומיים בנושא זכויות האדם והאזרח.

זכויות האדם מבטאות עקרון הומניסטי: לכל אדם יש זכויות מסוימות שמחייבות יחס חשוד מצד השלטון. מצד אחד השלטון חייב להגן ולאפשר את מימוש הזכויות, ומצד שני עליו להימנע מפעולות שמגבילות אותן.

מקובל להבחין בין שני ענפים עיקריים:
- זכויות אזרחיות-פוליטיות: חירויות ועמידה מול המדינה, כמו הזכות לחיים, חופש ביטוי, חופש המצפון ופרטיות. ("זכויות פוליטיות" הן זכויות הקשורות להשתתפות בפוליטיקה).
- זכויות כלכליות-חברתיות: זכויות שדורשות מעורבות המדינה ומשאבים, כמו חינוך, בריאות, דיור ותנאי עבודה הוגנים.

הרעיון של זכויות טבעיות מקשר בין החירות האישית להגנה מפני עריצות השלטון. לפי ההגות הליברלית, זכויות אלה אינן ניתנות לשעילה על ידי המדינה.

בתחילה דנו בעיקר בזכויות כמו חירות, קניין ובטחון גוף. בהמשך נפרסו גם חירויות נוספות: חופש התנועה, איסור על עינויים, חופש ההתאגדות ואחרים. בארה"ב המונח "זכויות אזרחיות" קושר גם את מאבק השוויון של אפרו‑אמריקאים.

זכויות אלה, שמכונות גם חירויות חיוביות, דורשות משאבים ממדינה. יש מי שטוען שהן צורכות מימון גבוה ופוגעות בזכויות אחרות, כמו קניין. מצד שני, תומכי הזכויות החברתיות טוענים שבלי חינוך ובריאות אין שוויון ממשי.

לפעמים משתמשים במונחים "זכויות אדם" ו"זכויות אזרח" בצורה שונה. יש שרואים בזכויות אזרחיות זכויות שמגוננות על ידי החוק, כלומר זכויות שהפכו לחקיקה מדינתית.

בתרבויות עתיקות יש עקבות של חוקים שמגנים על בני אדם. בולטת הממלכה הפרסית שבה היו חופש דת ומיעוט עבדות. גליל כורש משנת 539 לפנה"ס נחשב לדוגמה מוקדמת של הכרזה על זכויות.

בימי הביניים ובתקופות מאוחרות יותר הופיעו מסמכים כמו המגנה כרטא, שהגבילו את סמכויות השליט.

בעקבות תנועת הנאורות והמהפכות של המאה ה-18 (ארה"ב וצרפת) צמחו רעיונות של שוויון וזכויות אוניברסליות. עם הזמן הורחבו זכויות פוליטיות וחברתיות, במיוחד במאה ה-19 וה-20.

בקצה ה־19 וה־20 החלו קבוצות כמו פועלים, נשים ומיעוטים לדרוש זכות בחירה ושירותים ציבוריים. בכך צמחו מדינות רווחה שסיפקו חינוך ובריאות כנגד מיסוי ציבורי.

מסמכים חשובים הם מגילת הזכויות בארה"ב (סוף המאה ה-18), הצהרת זכויות המהפכה הצרפתית (1789) וההכרזה של האו"ם (1948). בישראל זכויות הוכנסו לחוקי יסוד כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

זכויות אינן מוחלטות. כשזכויות מתנגשות צריך למצוא איזון. לדוגמה חופש הביטוי עלול לפגוע בכבודו של אדם, ולכן נקבעות הגבלות צרות. בדרך כלל מערכת המשפט היא זו שמאזנת בין ערכים מתנגשים.

יש גם שאלות לגבי תחולת הזכויות במלחמה. מקובל שהן חלות יחד עם דיני המלחמה, אך יש מדינות שנוקשות שדווקא דיני המלחמה חלים בלבד.

למדינה יש תפקיד כפול: מצד אחד להימנע מפגיעה בזכויות (תפקיד סביל), ומצד שני לפעול לאפשר את מימושן (תפקיד פעיל). חוקי יסוד בישראל מדגישים את שתי ההבחנות.

יישום זכויות חברתיות דורש משאבים. מדינות עושות בחירות תקציביות שונות, ולכן יש פערים בין מדינות בעומק ההבטחה של זכויות כמו חינוך ובריאות. עדיין יש סטנדרטים בין-לאומיים בסיסיים, כמו חובת מדינות לספק חינוך יסודי חינם.

ארגונים לא ממשלתיים מגנים על זכויות בפועל. דוגמאות בולטות הן אמנסטי אינטרנשיונל ומשמר זכויות האדם. במאה ה-20 היו תנועות כמו המאבק לזכויות האזרח בארה"ב בראשות מרטין לותר קינג.

ב-1972 הוקמה האגודה לזכויות האזרח בישראל. אחריה צמחו ארגונים רבים המתמקדים בזכויות עובדים, בריאות, נשים, ילדים וקבוצות מיעוט.

זכויות אדם הן חוקים או כללים שאומרים מה כל אדם זכאי לקבל.

הרעיון פגש את העולם כבר מזמן. כורש הגדול הוציא הכרזה עתיקה שנתנה חופש דת ושחרור עבדים. זה נחשב לדוגמה מוקדמת לזכויות.

פילוסופים כמו ג'ון לוק אמרו שיש "זכויות טבעיות", זאת אומרת זכויות שיש לאדם רק כי הוא בן אדם.

יש שני סוגים חשובים:
- זכויות אזרחיות (חירויות), למשל חופש לדבר, חופש דת ובטחון. חופש זה מגן עלינו מפני פגיעה על ידי השלטון.
- זכויות חברתיות, דברים שהמדינה צריכה לתת, כמו בית ספר בחינם ובריאות. אלה נקראות גם זכויות שמצריכות משאבים.

במאה ה-18 ומהפכות כמו בארה"ב ובצרפת נכתבו מסמכים חשובים על זכויות. ב-1948 אימצה האו"ם הכרזה על זכויות האדם שכולם מכירים.

המדינה חייבת שתי פעולות: לא לפגוע בזכויות שלנו, וגם לעזור שנוכל לממש אותן. לפעמים אין מספיק כסף לכל הדברים, וזה יוצר קשיים.

יש ארגונים שאוכפים זכויות, כמו אמנסטי ומשמר זכויות האדם. בישראל יש את האגודה לזכויות האזרח, שעוזרת להגן על זכויות אנשים.