"זכות הקניין" היא הזכות להשתמש בנכס או למנוע מאחרים להשתמש בו. זה יכול להיות נכס פיזי, כמו בית, או נכס רוחני, כמו רעיון. בהקשר כלכלי, מי שמחזיק בזכות קניין יכול להחליט מה עושים במשאבים שנמצאים במחסור.
שורשי הזכות נחשבים עתיקים. דתות וחברות שונות כללו איסורים על גנבה וחובת החזרת רכוש לגורם הנכון. בעידן המודרני יש שתי גישות מרכזיות לגבי מקור הזכות: אחת רואה בה זכות טבעית של הפרט (הדגישה ג'ון לוק), והשנייה רואה בזכויות קניין תוצר של החברה והחוק (גישה שמייצג חלקית קרל מרקס). לוק טען שהקניין נובע מעבודה אישית ושחברה קיימת כדי להגן על הקניין. מרקס טען שקניין פרטי יוצר אי-שוויון ולכן יש צורך לשנות את מבנה הבעלות באמצעי הייצור.
לפי לוק, לאדם יש זכות טבעית להגן על רכושו. כשהאדם מצטרף לחברה, החברה צריכה להבטיח שהוא יוכל לשמור על רכושו ולהחליט מה לעשות בו. לוק גם טען שהחברה אינה צריכה לקחת רכושו של אדם ללא הסכמתו, ושמימון המדינה באמצעות מסים חייב להיעשות בהסכמה או באמצעות נציגים.
הכרה בזכות הקניין מופיעה במסמכים מרכזיים על זכויות אדם ומוגדרת כזכות חשובה בחברות רבות.
מבחינים בין קניין אישי וקניין פרטי. קניין אישי הוא רכוש לשימוש יומיומי של אדם ובני ביתו, כגון בית ולבוש. קניין פרטי הוא נכס שממנו מנסים להרוויח, כמו קרקע חקלאית או מפעל. בביקורת סוציאליסטית ואצל מרקס ההבחנה הזו מרכזית: הקניין הפרטי נתפס כמקור אי-שוויון.
בעלות על נכס כוללת בדרך כלל שלוש זכויות עיקריות: שימוש בנכס, שליטה עליו, והעברה שלו לאחרים. זכות השימוש יכולה להיות קצרה, כשתשלם שכירות, או ארוכה יותר, בחכירה.
זכויות קניין יכולות להיות מוחזקות בידי פרטים, מוסדות או החברה כולה. כך קיימת בעלות פרטית, בעלות ציבורית (כמו מדינה) ובעלות מוסדית (ארגונים). לרוב בעלות משמעותית פירושה שליטה על רוב הזכויות בנכס.
זכויות קניין נוצרתן משתנות עם שימוש חדש במשאבים, המצאות והסכמים. חשוב להגדיר אותן בכתב ולפתח מנגנונים לאכיפה. יש שני מקורות להיווצרות כללים: הסדרים פרטיים בין אנשים, וכללים שקובעים השלטונות. בתי המשפט גם יכולים להכריע מי הבעלים של נכס.
זכויות קניין ברורות ומוגנות תומכות בכלכלת שוק. הן מאפשרות לקבוע מחירים ולמכור נכסים. כאשר לבעל זכות יש וודאות לזכותו, הוא נוטה להשקיע בנכס, לדאוג לשיפורו ולשלם חוב. הזכויות מאפשרות גם השגת הלוואות באמצעות משכון של הזכות. קיום כללים ואכיפה מפחיתים עלויות עסקה, מפחיתים את הסיכון וגורמים ליותר עסקאות. יחד עם זאת עלות ההגדרה והאכיפה צריכה להיות נמוכה יותר מהתועלת שהזכויות נותנות.
חוקי הקניין הם חוקים מחייבים. בישראל יש חמש זכויות קנייניות עיקריות שמוכרות בחוק: בעלות, שכירות, משכנתא, זיקת הנאה וזכות קדימה. רשימה זו סגורה לפי הדין המקומי, כדי שלא יופיעו זכויות פתע חדשות שלא מוכרות לציבור.
בישראל זכות הקניין מוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאומר שאין לפגוע בקניינו של אדם. גם פגיעה בזכות הקניין אפשרית בחוק, אם החוק עומד בתנאים מסוימים. דוגמה לפגיעה כזו היא גביית מיסים שמחייבת חקיקה תקינה. לגבי מתיישבים בחלק מהשטחים, זכויות הקניין עשויות להיות זמניות, כי הממשל הצבאי שניתן להם חכירה יכול להשתנות אם המצב הפוליטי ישתנה.
מבקרים סוציאליסטים ומרקסיסטים דורשים צמצום או ביטול של זכות הקניין הפרטי, בטענה שהאמצעים לייצור שייכים לחברה כולה. מבחינתם, קניין אישי צריך להיות מותר, אך אמצעי הייצור שייכים לכלל.
"זכות הקניין" היא הזכות להשתמש בדבר או למנוע מאחרים להשתמש בו. דבר יכול להיות בית, ספר או רעיון.
הרעיון קיים זמן רב. דתות וחברות אמרו שגניבה אסורה. בגישות שונות אומרים שזכות הקניין או נולדת עם האדם, או נשענת על החברה והחוקים.
ג'ון לוק אמר שאדם עובד על דבר ולכן הוא יכול להיות שלו. החברה צריכה להגן על הרכוש שלו.
קניין אישי הוא מה שאדם משתמש בו כל יום, למשל בגדים או בית. קניין פרטי הוא מה שממנו מנסים להרוויח כסף, כמו שדה או מפעל.
לבעלות יש שלושה חלקים חשובים: להשתמש בדבר, לשלוט בו, ולהעביר אותו לאחרים. שימוש יכול להיות קצר, כמו שכירות.
זכויות נוצרות כשמשתמשים בקרקעות חדשות או ברעיונות. חשוב לכתוב אותן ולדאוג שאנשים יקיימו אותן. בתי המשפט והשלטונות עוזרים להחליט מי הבעלים.
כשיש זכויות ברורות, אנשים משקיעים ומשתמשים בנכסים. אפשר גם לקחת הלוואה בעזרת הזכות. חוקים ברורים מקלים על קנייה ומכירה.
בישראל החוק אומר שאסור לפגוע בקניינו של אדם. יש מקרים שבהם אפשר לפגוע בקניין אם החוק מאפשר זאת.
יש הטוענים שקניין פרטי יוצר אי-שוויון. הם אומרים שאמצעי הייצור חשובים לכל החברה ולא רק לפרט.
תגובות גולשים