טאבולה ראסה

טאבולה ראסה (מלטינית: "לוח חלק") הוא רעיון שלפיו בני אדם נולדים בלי ידע מולד. הידע שלהם נצבר בהדרגה מהחושים ומהניסיון.

הרעיון הופיע כבר אצל אריסטו ויש לו אזכורים גם במסורת היהודית. הוא כמעט נעלם במשך הדורות. במאה ה-13 תומאס אקווינס החיה חלק מהרעיונות של אריסטו. במאה ה-17 ג'ון לוק הציג את האמפיריציזם, הגישה שאומרת שהילד הוא דף חלק (כלומר נולד בלי ידע) והכל נלמד מהסביבה. גם זיגמונד פרויד הזכיר תובנות דומות בכתביו.

הטענה שלא קיים שום ידע מולד אינה מקובלת כיום ברוב המדעים. יש תופעות מולדות במוח האנושי, למשל רפלקס מורו (רפלקס של תינוק שנוצר כתגובה לפתאום) והעדפה אנושית למרחבים טבעיים כמו שדות ומים.

במדע טאבולה ראסה נתפסת גם כמודל למידה: רעיון שאפשר להגיע למטרה על ידי חוקים בסיסיים של למידה עצמית. כיום רואים את המוח כמכשיר שניתן "לתכנת" במובן מסוים, יש לו כללים בסיסיים שהוא מעדן בעזרת המידע מהחושים. הניסיון לחקות את זה במחשבים הוביל לפיתוח רשתות נוירונים (מודלים מחשביים שמנסים לחקות למידה במוח).

טאבולה ראסה (מלטינית: "לוח חלק") אומר שאנשים נולדים בלי ידע. הם לומדים מהחושים ומהניסיון.

הרעיון יותר עתיק. אפילו אריסטו דיבר עליו. במאה ה-17 ג'ון לוק אמר שהילד נולד כמו דף חלק.

מדענים שמו לב שיש כמה דברים שבאים עם התינוק. למשל רפלקס מורו (תגובה פתאומית של תינוק). אנשים גם נוטים לחבב טבע כמו שדות ומים.

המדע אומר שהמוח לומד ומתקן את עצמו עם הזמן. מחשבים ניסו לחקות את זה. הם בנו רשת נוירונים (מודל מחשב שמדמה איך המוח לומד).