זכריה בן יהוידע

זכריה בן יהוידע הכהן (המאה ה־9 לפנה"ס) הוא דמות מקראית המתוארת בתקופת יהואש מלך יהודה. כהן, עובד במקדש; נביא, מי שמעביר מסר אל העם.

בספר דברי הימים מסופר שזכריה נלחם בעבודת אלילים ובעוונות העם. לאחר מות אביו יהוידע, זכריה תקף את מעשיהם בדברי תוכחה. המלך יהואש צווה שהוציאוהו להורג בחצר המקדש על ידי עבדיו.

המקרא מקשר את רציחתו של זכריה לאסונות שפקדו את יהודה. לאחר מכן עלה חיל ארם על ירושלים, ופצע את המלך. בסופו של דבר יהואש נהרג בידי עבדיו. המסורת המקראית רואה בעזיבת ה' סיבה לתבוסות האלה.

מדרש והפרשנות מאמצים ומרחיבים את הסיפור. המדרשים מציירים את מבצעי הרצח כעמוני ומואבי, ומקשרים את המעשה לחטאים שגרמו לחורבן בתי המקדש. בחלק מהאגדות מזכירים גם את נקמת דמו של זכריה בזמנים מאוחרים יותר.

הרמב"ם מזכיר את שמו בשרשרת מסירת התורה. לפי גרסתו זכריה למד מהאב והעביר תורות לדור הבא.

הסיפור מוזכר בקינות לתשעה באב, והמסורת העממית מזהה את קברו עם נקודת זיכרון אבן בשם "נפש" בעמק קדרון למרגלות הר הזיתים.

חוקרים מסוימים טוענים שסיפור מותו מופיע בדברי הימים, ספר מאוחר יחסית, ועלול להיות הרחבה מדרשית ולא תיאור עיתוי אותנטי. כך ראו את הסיפור כמדרש על הפסוק "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא".

בברית החדשה נזכר דמם של אנשי קודש, כולל דמות בשם זכריה שנרצח בין ההיכל והמזבח. חלק מהפרשנים מזהים רמיזה זו בזכריה בן יהוידע, אך באזכורים אחרים מופיע השם "בן ברכיה". הבדל השמות יצר ויכוח בזיהוי ובמקורות המסורתיים.

זכריה בן יהוידע היה כהן ונביא בימי המלך יהואש. כהן, אדם שעבד במקדש. נביא, אדם שאמר דברי אלוהים לעם.

זכריה ייעץ לעם ולמלך שלא לעשות עבודה זרה. המלך כעס וציווה שיהרגו אותו בחצר המקדש. זה קרה לאחר מותו של אביו.

אחרי כן הגיע אויב וגרם לפציעת המלך. בסוף המלך נהרג בידי עבדיו.

חז"ל (הסיפורים של חכמי ישראל) הרחיבו את הסיפור וקישרו אותו לחורבן המקדש. המסורת גם מציינת מקום קבורתו בשם "נפש" בעמק קדרון על הר הזיתים.

בספרים נוצריים יש אזכור של זכריה שנרצח בבית המקדש. יש בלבול בשמות, ולכן לא בטוח תמיד מי בדיוק הכוונה.