זמרי בן סלוא

זִמְרִי בֶּן סָלוּא, לפי המסורת, היה נשיא שבט שמעון בזמן מסעות בני ישראל במדבר.

הסיפור מתרחש בשיטים, בשנה הארבעים לאחר יציאת מצרים, ערב כניסת העם לארץ. רבים מבני ישראל נמשכו אל בנות מואב, והיו מעורבים גם בעבודה זרה, פולחן אלילים של בעל פעור. זמרי רצה להפוך את המעשה לפומבי ולתמוך בו. כדי להדגים זאת הוא בא לישא עם כזבי בת־צור, אישה מדיינית שמוצגת כבת מלך, ועשה זאת במקום גלוי לכל העם.

כשראו העם את ההתגרות, פנחס דקר את זמרי ואת כזבי וסיים את המעשה אלימותית. בעקבות המעשה פרצה מגפה, מחלה שגבתה 24,000 חיי אדם משבטו של זמרי. מצד שני, פנחס וצאצאיו נבחרו לכהונה, המשמרת הדתית של עם ישראל.

חז"ל מזהים את זמרי עם שלומיאל בן צורישדי. בגימטריא, שיטה לחישוב ערכים מספריים של שמות, נמצא קשר בין השמות לפי הסברם.

בתלמוד ובמדרשים מסופרת הרחבה: על פי המסורת בלעם עודד את מלכי מואב ומדין לשדל את בני ישראל דרך נשים. בנות מואב התגוררו סמוך למחנה והמשיכו חטאים שהובילו ללוויית עבודת בעל פעור. רבים מהנחטאים היו משבט שמעון. זמרי, שנחשב למנהיג שבטו, טען שאין דין מיתה לזנות עם גויה, וציטט את נישואיו של משה לציפורה, שהתגיירה. כדי להוכיח את טענתו הוא שיתף פעולה עם כזבי והציב את המעשה לפני העם. פנחס פעל כשומר קדושה ודקר אותם למוות.

האירוע יצר את הביטוי "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס", תיאור למי שעושה מעשה פסול ואז מנסה להצטדק או לטעון לזכות.

באיסלאם מוזכר דמות דומה בשם סמירי, המקושר בחלק מהמסורות לחטא העגל. בנצרות מופיע שמו בסיפורי קדושים נוצריים, והוא מתואר כחוטא שנידון לעונש.

זמרי בן סָלוּא היה ראש שבט שמעון בזמן שהעם טייל במדבר.

במחנה בשיטים הרבה אנשים התפתו לדבר רע עם בנות מואב. העבודה זרה אומרת שגורמים עבדו לאלילים ולא לבורא.

זמרי עשה מעשה גדול וציבורי. הוא בא עם כזבי, אישה מעם מדיין, כדי להראות שזה מותר. פנחס לא הסכים. הוא עצר את המעשה ושניהם מתו.

אחר כך הייתה מגפה, מחלה מאוד רחבה, שמת בה הרבה אנשים משבטו של זמרי. המספר שנזכר הוא 24,000.

חכמים אומרים שזמרי הוא שם נוסף לשלומיאל בן צורישדי.

יש פתגם שאומר שעושה מעשה רע ואז מבקש זכות, "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס".

באיסלאם קוראים לו סמירי ומקשרים אותו לחטא העגל. בנצרות מוזכר שהוא חוטא בעבודות קדושות.