זריעת עננים היא שיטה מלאכותית שנועדה להגביר את ירידת הגשם. הפעולה נעשית על ידי פיזור חומרים בעננים, כמו יודיד הכסף (תרכובת של כסף ויוד), או אירוסולים, חלקיקים מיקרוסקופיים שמסייעים להיווצרות טיפות.
יש שתי שיטות עיקריות:
1) הוספת גרעיני התעבות, גרעינים אלה הם חלקיקים קטנים שסביבם נוצרות טיפות. ברוב האזורים יש כבר גרעינים טבעיים, אך לפעמים צריך עוד גרעינים שיצרו טיפות גדולות מספיק כדי לרדת כגשם. אם מפזרים יותר מדי גרעינים, תיווצרנה הרבה טיפונות קטנות שהתחרות ביניהן תקטין את כמות הגשם.
2) הוספת גרעיני קפאון, כאן מפזרים חלקיקים של יודיד הכסף (AgI). בטמפרטורות מתחת לאפס מים בענן נשארים נוזליים במצב של קירור-יתר. כאשר הם נוגעים ביודיד הכסף, הם מקפיאים והופכים לגבישי קרח. גבישי קרח גדלים מהר יותר מטיפות מים ומגיעים בגודל שבו הם נופלים כגשם או שלג. בישראל השתמשו בעיקר בשיטה זו.
ניסויים רבים בוצעו בעולם ובישראל. בישראל פעל פרויקט גדול שנקרא "ניסויי ישראל". שם גילו שיודיד הכסף יעיל יחסית, והפיזור במטוסים הוכח כיעיל יותר מאמצעים כמו תנורים או רקטות. עם זאת, התוצאות לא ברורות לחלוטין, ומחקר נמשך כדי להבין איך אבק מדברי וגרעיני קיפאון טבעיים משפיעים על יצירת הגשם.
באופן היסטורי נצפה גידול ממוצע בכמות הגשם של כ-13% בעקבות זריעת עננים. מצד שני אומדן אחר ציין תוספת של כ-1.8% בעשור מסוים. עוד נמצא שאם משתמשים ביותר מדי יודיד הכסף או במידה רבה של אירוסולים, לא יווצר גשם. הכמויות שמשתמשים בהן בדרך כלל קטנות, והפיזור במטוסים מאפשר שימוש מינימלי שאינו מסוכן לבריאות. בדיקות של מי גשם לא הראו ריכוזים גבוהים של יודיד הכסף.
זריעת עננים משמשת גם לצמצום ברד, להקטנת ערפל בשדות תעופה ולהשפעה על ירידת שלג באתרי סקי. ניסויים על השפעה על הוריקאנים הראו תוצאות לא ברורות, והושגה עצירת ניסויים מחשש להסטת או להחמרת הסופות.
זריעת עננים ביודיד הכסף דורשת השקעה כלכלית ניכרת. עלות הפרויקטים יכולה להיות גבוהה יחסית לתועלת המיידית.
מומחים ובודקי מדיניות הביעו ביקורת על השיטות והמסקנות. ב-1996 פרופ' זאב לוין הצביע על כך שהתנאים בארץ אינם מתאימים לזריעת עננים ביודיד הכסף. דו"ח מבקר המדינה תקף בעבר את תקינות המחקרים. בדו"ח נוסף מ-2006 נכתב כי התועלת עדיין לא הוכחה מעבר לכל ספק, והועלו הסתייגויות לגבי שיטות העבודה ופוטנציאל להטיה בגלל אינטרסים כלכליים.
זריעת עננים היא דרך לנסות לעזור לגשם לרדת. משתמשים בחומרים שמגרמים לטיפות לגדול או להקפיא.
יש שתי דרכים עיקריות:
1) להוסיף גרעיני תעבות, אלה חלקיקים קטנים שסביבם נוצרת טיפה. אם יש גרעינים גדולים, הטיפות מתמזגות ויורדות כגשם. אם יש יותר מדי גרעינים, נוצרים הרבה טיפונות קטנות ולא יורד הרבה גשם.
2) להוסיף גרעיני קפאון, משתמשים ביודיד הכסף. זה חומר שעוזר לטיפות קירור-יתר (מים נוזליים בקור) להפוך לקרח. הקרח גדל ונופל מהר יותר כגשם או שלג. בישראל הפזירו את החומר הזה במטוסים.
בישראל ובמדינות אחרות ערכו ניסויים. מצאו שיש תועלת לפעמים, אך עדיין לא מבינים הכל. בדיקות הראו כי הכמויות שמשתמשים בהן קטנות, ולא נמצא ריכוז גבוה של יודיד הכסף במי הגשם שנבדקו.
השיטה משמשת גם לצמצום ברד, להקטנת ערפל ליד שדות תעופה ולעיתים לייצור שלג באתרי סקי. יש חוקרים שהתלבטו אם זה באמת משתלם, ודו"ח אחד מ-2006 כתב שהתועלת לא הוכחה בוודאות.
תגובות גולשים