זרמים בבודהיזם

הבודהיזם מורכב ממספר זרמים ואסכולות שהתפתחו מתוך תורתו של גאוטמה בודהה.
לכל הזרמים יש מכנה משותף שלושה אלמנטים: תאוריה שמסבירה את טבע העולם והתודעה, מדיטציה כתרגול ישיר, ואורח חיים שמסייע לשמירה על מודעות.
לפי המסורות, הבודהה הדריך אנשים שונים בדרכים שונות. ישנה המסורת של "84,000 צורות לימוד", הדימוי אומר שכל שיטה היא תרופה לרגשות מטרידים.
הדרך המתומנת האצילה (השם הסנסקריטי והפאלי מצוינים במקור) היא סדרת צעדים פרקטית שהבודהה תיאר כדי לסיים את הסבל. המדיטציה כאן היא כלי לפיתוח מודעות שמגלה את טבענו האמיתי כגל אירועים בלתי-קבוע.
במשך כ־2,500 שנות קיום, תלמידיו של הבודהה הרחיבו ושינו חלקים מהדרך. כך נולדו אסכולות וזרמים שונים, כשמרביתם נשענים על הארבע האמיתות האצילות: קיומו של הסבל, מקורו בתשוקה, האפשרות לשחרור, והקיום של דרך שמובילה לשחרור.
טהרוואדה (פאלי: "תורת הבכירים") נחשבת למסורת העתיקה והאותנטית יחסית. היא נפוצה בדרום ובדרום‑מזרח אסיה. הטהרוואדה דוגלת בהדגשה של הקאנון הפאלי, הכתבים העתיקים, ובדרך המתומנת האצילה כדרך מרכזית.
עקרונות מרכזיים הם נתינה (אדום), מדיטציה ומוסר. המטרה היא השחרור או נירוואנה, מצב של שלווה שבו התפיסה שהעצמי קיים כשלעצמו נשברה.
מהאיאנה פירושה "הדרך הגדולה". זרם זה קיבל סוטרות נוספות שנוצרו מאוחר יותר. המאהיאנה התפתחה כהרחבה ופירוש של הלימודים, והיא מדגישה שאיננו שואפים לשחרור אישי בלבד.
הרעיון של הבודהיסטווה הוא מרכזי: אדם שחותר להארה למען כל היצורים ולא לו בלבד. בתקופה זו בלטו דמויות פילוסופיות כמו נגרג'ונה ואסנגה, ואוניברסיטת נלנדה הפכה למרכז שימור והפצה.
המאהיאנה הפיצה סוטרות ותרגומהן לסינית ולשפות אחרות, ודרך זו הולידה זרמים מפורסמים כמו הזן (הזן הגיע ליפן ושם נעשה בולט).
מטרת המדיטציה כאן היא לחוות את הריקות (אי‑קיומן העצמי) ולפתח חמלה פעילה. ההישג הוא הארה מלאה ופעילות מטיבה לכל היצורים.
וג'ריאנה (מרכבת היהלום) מוכרת גם כבודהיזם טנטרי או בודהיזם מיסטי. היא נחשבת לעתים כתת־זרם של המאהיאנה. היא בלטה באזור טיבט ובהוטן, שם היא מהווה דת מרכזית.
בשלב מאוחר יותר הופיעו היוגים והמופתים המוארים (מהאסידחים), שפיתחו תרגולים מיוחדים. על פי מסורת וג'ריאנה לימד הבודהה שלושה סיבובים של גלגל הדהרמה: 1) יסודות היסודיים, 2) הרעיון שכל התופעות ריקות מקיום עצמאי, 3) תורת טבע‑הבודהה, שכל יצור נושא בתוכו את איכויות ההארה.
דרך התרגול משלבת סוטרות, תרגול מדיטטיבי וטכניקות ייחודיות שהשתלבו באזורי ריבוי שפות ותרבויות.
הזרמים התפשטו מהודו לאזורים שונים באסיה. הטהרוואדה נייצבה בדרום ובדרום‑מזרח אסיה; המאהיאנה ובתוכה זן התפשטו לצפון ומזרח אסיה; וג'ריאנה קיבלה צורת ביטוי חזקה בטיבט. בכל האזורים התרבויות המקומיות השפיעו על האופן שבו הבודהיזם הועבר ותרגם את רעיונותיו.

הבודהיזם כולל הרבה דרכים ללימוד חיים ולמדיטציה. כולם יוצאים מלימודיו של הבודהה.
יש שלושה דברים חשובים אצל כולם: תאוריה, מדיטציה ואורח חיים מודע.
הבודהה לימד אנשים בצורות שונות. המסורת מדברת על "84,000" שיטות, זה אומר שיש שיטה לכל בעיה פנימית.
הבודהה הציע דרך מעשית שנקראת "הדרך המתומנת האצילה". זו רשימה של צעדים להתנהגות נכונה ולמדיטציה.
טהרוואדה פירושה "תורת הבכירים". זו מסורת ישנה שהתחזקה בדרום ובדרום‑מזרח אסיה.
הם שומרים על כתבים עתיקים בשם קאנון פאלי. מתרגלים עושים נתינה, מדיטציה ומוסר.
המטרה היא נירוואנה, שלווה שבה מבינים שה"עצמי" אינו משהו קבוע.
מאהיאנה פירושה "הדרך הגדולה". כאן חשוב עקרון הבודהיסטווה, אדם שעוזר לכל היצורים להאיר.
כתבים חדשים נוספו למסורת. זרם זה הגיע למדינות רבות ונולדו בו תרגולים כמו הזן.
המטרה היא לחוות ריקות (אשר אומרת שהתופעות אינן קיימות לבד) ולפתח חמלה.
וג'ריאנה נקראת גם בודהיזם טנטרי או מרכבת היהלום. היא בלטה בטיבט ובבהוטן.
כאן יש תרגולים וטקסים מיוחדים. לפי המסורת הבודהה לימד שלושה סיבובים: יסודות, רעיון הריקות וטבע‑הבודהה שבכל יצור.
בסך הכל, הבודהיזם התפשט למדינות רבות, וכל מקום לקח חלק בדרך והוסיף לו סגנון משלו.