זרתוסטרה

זַרַתוּסְטְרַה (או ביוונית זוֹרוֹאָסְטְרֵס) היה נביא ממדי ומייסד הדת המכונה זורואסטריות (אמגושיות בעברית). הדת התקיימה כדת הרשמית בפרס מאז השושלת האחמנית ועד סוף התקופה הסאסאנית. כורש ודריווש הראשון הפיחו בה השפעה רחבה, הדת דעכה אחרי כיבושו של אלכסנדר אך חיה שוב עד בוא האסלאם.

תאריך חייו אינו ודאי. רוב החוקרים מציעים קרוב ל־1000 לפנה"ס, אך יש הטוענים לתאריכים אחרים. מקורות עתיקים נותנים גרסאות שונות ולכן קשה לקבוע מועד מדויק.

המקורות העיקריים על חייו הם האווסטה (ספרי תפילה עתיקים), ובמיוחד הגתות (גתות, מזמורים דתיים שחלקם מיוחסים לו). גם כתבים יווניים, מסורות בעל פה ועדויות ארכאולוגיות תורמות מידע. רוב המסורות מציבות אותו בצפון‑מזרח איראן או באזור מדי־באקטריה. לפי המסורת היה נשוי שלוש פעמים, והיו לו כמה בנים ובנות. את ההארה מהאל אהורה מזדא (אהורה מזדא, אל הטוב) קיבל בגיל 30. המומרים הראשונים היו משפחתו ובן דודו.
הגתות מציגות אותו כנביא היסטורי שמוביל דיאלוגים עמוקים עם האל. במקורות מאוחרים הופיע גם דמות מיתית וקרבית, שלעיתים מתוארת כנלחמת בכוחות הרשע.

האזכורים במקורות הסותרים מצביעים על ערים ומקומות הולדת שונים. לפי כמה יסנות גאווה מקומית נזכרת איירנם או נהרות מקומיים. יש מסורות הקושרות אותו לחצר מלכים, ובמיוחד להיסטספס, דמות שמופיעה גם בגתות. הקשר לשושלת האחמנית אינו ברור, אך המסורות מנסות לקשר אותו למלכים קדומים.

דבריו של זרתוסטרה נותרו במזמורי הגתות. עיקרי האמונה מתמצים בססמה: "הומאטה, הוכטה, הוברשטה", מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים. הדת מדגישה מאבק קוסמי בין אמת לשקר, או בין טוב לרע. אהורה מזדא הוא האל של הטוב. מולו עומד אהרימן (אהרימן, רוח הרע), מייצג הכוחות האפלים. האנשים חופשיים לבחור בטוב או ברע. אש קדושה תפסה מקום מרכזי בפולחן כסמל לטוהר ולנוכחות האל.

בתרבויות המקומיות נשמרו גם אלים ישנים, שהאווסטה תיארה לעתים כמלאכים. במהלך הדורות התגבשה כמורה דתית חזקה, ושיטות טיהור וחוקים פרטניים נכתבו. הפולחן כלל שמירה על טהרה, טקסים סביב אש, והימנעות משריפת המתים, במקום זאת חשיפתם לציפורים במבני דח'מות (מבני חשיפה). משקה הסומא (צמח בעל משמעות פולחנית שלא ברור בדיוק מהו) שימש בטקסים. תחת השושלת הסאסאנית הכהונה התחזקתה והייתה כוח פוליטי משמעותי.
הכיבוש המוסלמי של איראן במאה ה־7 והרדיפות שאחריו פגעו קשות בקהילה. חלק מהמאמינים היגרו, ובפרס כיום נותרו מספר מצומצם של מאמינים. קהילת הפרסים במומבאי (הודו) שימרה את הדת, והיא נטתה לכיוון מונותאיסטי ברבים ממנהגיה. כיום מעריכים מספר מאמינים סביב 140,000.

הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה השתמש בדמות זרתוסטרה בצורה ספרותית בספרו "כה אמר זרתוסטרא". הוא יצר דמות שבאמצעותה הציג רעיונות פילוסופיים, ולא ניסה לשחזר את הנביא ההיסטורי.

המסורות מדברות על שלוש נישואים וצאצאים, אך הרשימות ארוכות וניגודיות. חלק מהמקורות נותנים אילנות יוחסין מפורטים, ואחרים קושרים אותו בקישורים אגדתיים אף לדמויות מקראיות. לרוב מתייחסים לייחוס הזה כאל מסורת מקומית ולא כהוכחה היסטורית.

זַרַתוּסְטְרַה (המכונה גם זורואסטרס) היה נביא ומייסד דת עתיקה בשם זורואסטריות. הדת הזאת שימשה דת רשמית בפרס במשך הרבה שנים.

לא יודעים בדיוק מתי הוא חי. חוקרים משערים סביב 1000 לפנה"ס.

הרבה מהמידע על חייו מגיע מהאווסטה. אווסטה, ספרי תפילה עתיקים. חלקים בשם גתות הם שירים דתיים מיוחסים לו. המסורות אומרות שהוא נולד בצפון־מזרח איראן, התגלה לו האל אהורה מזדא בגיל 30, ומשפחתו הייתה המאמינה הראשונה.

מספר מסורות מקשרות אותו עם מלכים ועם חצרות עתיקות. כדאי לדעת שהסיפורים משתנים ממקור למקור.

העיקר הוא: "מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים". יש דגש על מאבק בין הטוב והרע. אהורה מזדא הוא האל של הטוב. אהרימן הוא רוח הרע. האנשים יכולים לבחור לטוב. האש הייתה חשובה בטקסים.

עם הזמן נוספו מנהגים וחקיקה. הכוהנים הפכו חשובים. אנשים שמרו על טהרה וערכו טקסים סביב אש. המתים הושמו לעיתים במקום מיוחד כדי שלא לקבורם. הדת נחלשה אחרי כיבוש מוסלמי במאה ה־7. חלק מהמאמינים עברו להודו; הם נקראו פרסים. היום יש בערך 140,000 מאמינים.

הפילוסוף ניטשה כתב ספר מפורסם בשם "כה אמר זרתוסטרא". הוא השתמש בדמות זו בשביל רעיונות פילוסופיים.

מספר מסורות מספרות שהוא היה נשוי כמה פעמים והיו לו ילדים. יש גם סיפורים גדולים על שורשים משפחתיים, אבל הם סותרים זה את זה.