ז'אן לאן

ז'אן לאן, הדוכס דה מונטבלו (11 באפריל 1769, 31 במאי 1809), היה קצין צבא צרפתי ומרשל, דרג צבאי גבוה, בתקופת נפוליאון.

לאן נולד בלקטור בדרום־מערב צרפת, כבנו של מנהל אורווה. התחנך מעט ועבר הכשרה כצבע בדים. ב־1792 נבחר למפקד גדוד מתנדבים והשתתף במערכה בפירנאים בשנים 1793, 1794. הוא עלה לדרגת מפקד בריגדה. אחרי נפילת רובספייר ב־1795 הוסרו חלק מהמנהלים, והוא הוצא מתפקידו.

ב־1796 התגייס לצבא נפוליאון במערכה באיטליה כמתנדב פשוט. הוא טיפס בדרגות והיה למפקד בריגדה עד סוף המערכה. נפצע בקרב ארקולה ונבחר על ידי נפוליאון להצטרף למסע למצרים. בפברואר 1799 פיקד לאן על אחת מארבע הדיוויזיות, יחידות צבא גדולות, שיצאו ממצרים לארץ ישראל, והצטיין במיוחד במהלך הנסיגה במאי 1799.

כשנפוליאון שב לצרפת באוקטובר 1799, לאן חזר איתו וסייע במהפכת ה־18 בברימאר. מונה למפקד דיוויזיה ולמפקד המשמר הקונסולרי. בחציית הרי האלפים ב־1800 הוא בלט והיה מרכזי בניצחון במונטבלו ובקרב מרנגו ב־14 ביוני 1800.

ב־1801 נשלח כשגריר לפורטוגל, אבל בנפוליאון לא השתמשו בו יותר לדיפלומטיה. אחרי הכרזת נפוליאון לקיסר ב־1804 הועלה לאן לדרגת מרשל וקיבל פיקוד על האגף השמאלי בקרב אוסטרליץ (2 בדצמבר 1805). בשנים 1806, 1807 פיקד בהצטיינות במערכה בפרוסיה וברוסיה, בין השאר בקרב ינה ובקרב פרידלנד.

ב־1808 נשלח לספרד ועם כוחותיו ניצח את פרנסיסקו קסטניוס בטודלה ב־22 בנובמבר. בינואר 1809 כבש את סרגוסה, וב־21 בפברואר נכבשה העיר אחרי קרב עיקש. לאחר ההישגים קיבל את התואר דוכס דה מונטבלו.

ב־1809 קיבל לאן פיקוד על הכוחות הקדמיים במערכה לעבר וינה. הוא חצה את הדנובה ולחם יחד עם המרשל מאסנה בקרב אספרן־אסלינג. ב־22 במאי נפצע פגיעה קשה בזמן נסיגה, פונה לווינה ונפטר שם ב־31 במאי 1809. לפי דיווחים, נפוליאון אהב אותו מאוד והתרגז על מותו. את בנו הבכור כיבד המלך לואי ה־18 בתואר "פר של צרפת".

לאן נחשב, לצד דאבו ומאסנה, לאחד המצביאים המוכשרים של נפוליאון. הוא היה מוצב לעתים קרובות כמפקד שנשלח לחוד כדי להסתער, לספוג את המכה ולהכין את הקרקע לכוח העיקרי. נפוליאון אמר עליו פעם: "מצאתי את לאן כננס, ואיבדתי אותו כענק."

ז'אן לאן (11.4.1769, 31.5.1809) היה קצין צרפתי חשוב בזמנו של נפוליאון. מרשל זהו תפקיד צבאי מאוד גבוה.

לאן נולד בכפר וגדל במשפחה פשוטה. למד לעבוד כצבע בדים. הוא הצטרף לצבא כמתנדב.

ב־1796 הצטרף לצבא של נפוליאון באיטליה. הוא נלחם, עלה בדרגות ונפצע בקרב ארקולה. אחרי זה נסע למצרים ופיקד על יחידה גדולה שנקראת דיוויזיה.

בשנת 1800 לאן סייע לנפוליאון בחציית האלפים וניצח במלחמות כמו מרנגו.

ב־1804 הוא קיבל את התואר מרשל. ב־1808 נשלח לספרד וניצח את האויב בטודלה. ב־1809 כבש את העיר סרגוסה.

מאוחר יותר הוא הוביל את הכוחות לעבר וינה ונלחם בקרב אספרן‑אסלינג. נפצע קשה ב־22 במאי ופונה לווינה. שם מת ב־31 במאי 1809.

נפוליאון העריך אותו מאוד. הוא אמר על לאן שהוא מצא אותו כננס, ולאחר מותו איבד אדם גדול. בנו קיבל תואר אצולה מאוחר יותר.