ח'וארג'

ח'וּארִג' (בערבית: خوارج, "הפורשים") הם קבוצה דתית מוקדמת שפרשה מהאסלאם. הם נוצרו במחלוקת פוליטית ומילולית על הנהגת הקהילה המוסלמית.

בשנת 657 נפגשו בצִפין צבאו של עלי בן אבו טאלב וצבאו של מועאויה הראשון. הסכסוך נבע מרצח הח'ליפה עות'מאן והמחאות נגד עלי. בקרב הוצעה בוררות, סימן לכך שההכרעה ביד אללה, והחיילים של עלי הפסיקו להילחם. חלק מאנשיו מחו על הקבלה לבוררות וטענו: "לא חוכם אלא לאלוהים" (אין משפט אלא לאלוהים). קבוצת המוחים יצאה והשתמרה כשבט עצמאי שנקרא ח'וּאריג'.
הם מינו ח'ליף משלהם, עבדאללה בן ואהב אלרסבי, והתיישבו בעיקר בנַהרַוָאן על גדות החידקל. בשנת 658 עלי הביס אותם בקרב נַהרַוָאן, ורבים נהרגו. בשנת 661 אחד מאנשי הח'וארג' תקף את עלי במסגד, והתקיפה גרמה למותו ולהשלטת מועאויה כח'ליף.
לאחר מכן התפשׂו הח'וארג' במאבקים גם נגד השושלות האומיית והעבאסית. בשנים מאוחרות יותר היו להם הצלחות אזוריות, כמו תקופת שלטון מקומית בידי כוחות מובלים על ידי יעקוב בן צפאר ומרד הזאנג' (העבדים) במאות ה-9, עד שהמחלות וההפסדים הביאו לסופם של מרבית הישגיהם.

פוליטית הם דחו את הרעיון שח'ליף חייב להיות מצאצאי מוחמד. הם טענו שכל מוסלמי ראוי וצדיק יכול לכהן כח'ליף, אפילו עבד, אם מידותיו הדתיות והמוסריות גבוהות. אם ח'ליף סרח, הוא יכול להיות מודח.
בדתיים היו הח'וארג' קפדניים מאוד. מוסלמי, לפי תפיסתם, הוא מי שמקיים את כל דרישות הקוראן (הספר הקדוש). מי שחטא חטא חמור נחשב בעיניהם ככופר, כלומר, לא מוסלמי, ולכן יחסו ודינו השתנו קשות. הם דרשו כללי טהרה מחמירים, ופרשו את הקוראן הרבה פעמים באופן מילולי. חלקם הוסיפו על חמשת עמודי האסלאם דגש על המאבק הצבאי (ג'יהאד, מאבק דתי), והחמרות אלו הובילו לעיתים לאלימות קיצונית מצד הזרמים הקיצוניים.
רעיונית נטו הח'וארג' לעקרונות המועתזילה, שהדגישו בחירה חופשית של האדם. הם ראו בקוראן ספר נברא, כלומר נוצר בהיסטוריה ולא היה נצחי לפני בריאת העולם. פלגים קיצוניים דחו אף את מוחמד כשליח וחיכו לנביא חדש.

הפלגים הפנימיים והאופי הקיצוני גרמו לפיצולים רבים. הזרם היחיד ששרד עד היום הוא האיבאדיה, הנחשב למתון יותר. בעקבות שיטת הח'וארג', שיכללה שוויון בין מאמינים ללא תלות במוצאם, הצטרפו אליהם נוצרים של מואבים ומקבוצות לא-ערביות, ובצפון אפריקה הקימו בשנים 776, 909 מדינה איבאדית בתאהרת. בפיצול עם עליית השושלת הפאטמית הם נסוגו למדבר.
כיום הסולטנות של עומאן נשארה כמרכז האיבאדיה, ויש מיעוטים איבאדים גם באלג'יריה, בטנזניה, בלוב ותוניסיה. בין הזרמים שנכחדו נודעו אזארקה כקיצוניים במיוחד, כשהם דרשו לפעול באלימות חסרת הבחנה כנגד מתנגדיהם.

ח'וּארִג' (בערבית: خوارج) פירוש השם "הפורשים". זו קבוצה דתית שקמה מוקדם בהיסטוריה המוסלמית.

הקבוצה צמחה אחרי קרב بين עלי ומועאויה. עלי היה ח'ליף (מנהיג), וקמה מחלוקת על משטרת ההנהגה. חלק מאנשיו לא רצו לקבור את הסכסוך בבוררות. הם קראו "אין משפט אלא לאלוהים" ופרשו. הם עברו למקום בשם חרורא ואז לנַהרַוָאן.
בקרב בנַהרַוָאן רבים מהם נהרגו. זמן קצר אחר כך אחד מהם פגע בעלי בדרך, והוא מת.

הח'וארג' חשבו שכל אדם צדיק יכול להיות ח'ליף, גם עבד. הם קפדניים בדת. הם אמרו שאם אדם עושה חטא גדול, הוא כבר לא נחשב מוסלמי. חלק מהם דרשו להילחם במי שלא שותף להם.

הח'וארג' התפצלו לכתות רבות. רוב הכתות נעלמו. הזרם העיקרי ששרד נקרא איבאדיה (על שם עבדאללה בן איבאד). מדינה איבאדית התקיימה בצפון אפריקה בין השנים 776, 909. היום עומאן היא המקום העיקרי שבו חיים איבאדים. יש גם מיעוטים באלג'יריה, טנזניה, לוב ותוניסיה.