חאקי

חאקי (בפרסית: خاکی) הוא גוון בין בז' לאפור. המקור בשם הוא המילה "חאק" (خاک), שפירושה בפרסית ובאורדו "אבק".



חאקי הוא צבע שמקובל במדי צבאות רבים. הבריטים החלו להשתמש בו בכוחות שהוצבו בהודו כבר ב-1848. ב-1861 הוחלט להשתמש בו רשמית למדי עבודה, אך ההחלטה בוטלה ב-1864. חיילים רבים צבעו אז את מדי האימונים הלבנים בעזרת עלי תה כדי להעניק להם מראה חאקי. ב-1867 חזר החאקי לשימוש, בעיקר בגלל יתרונו כהסוואה (הפיכה לפחות בולטים בשטח).

צבא ארצות הברית אימץ את החאקי במלחמת ארצות הברית, ספרד בשנת 1898. גם יחידות משטרתיות במדינות שונות אימצו אותו אחר כך.

בצה"ל החאקי הוא צבע מדי חילות האוויר והים, והוא נבדל ממדי חילות היבשה שהצבע העיקרי שלהם הוא זית. לעיתים חלק ממדי העבודה של חיילות היבשה הם חאקי מטעמים פרקטיים. צבע כלי הרק"מ בצה"ל נע בין ירוק זית לחאקי, לשם הסוואה.


גם תנועות נוער רבות משתמשות בחאקי, כמו הצופים והמכבי הצעיר. מייסד הצופים, רוברט באדן־פאוול, בחר בצבע בזכות השראה ממדי כוחות שיטור בדרום אפריקה. הצופים העבריים ראו בחאקי משמעות נוספת: בדים זולים יחסית מסמלים שוויון בין החברים, והצבע מייחד אותם לעומת החולצות הכחולות של תנועות אחרות. בנוסף, הפעילויות בחוץ והמחנאות מקשרות את המדים לצבעי הסוואה ולחסכנות ופשטות.

חאקי הוא צבע בין בז' לחום בהיר ולצבע אפור. "חאק" פירושו "אבק" בפרסית ואורדו.



הצבא הבריטי התחיל להשתמש בחאקי בהודו בשנת 1848. חיילים צבעו מדי אימון לבנים בתה כדי להראות חאקי. חאקי עוזר להסוואה. הסוואה אומרת להיות פחות בולטים בשטח.

ארצות הברית קיבלה את החאקי ב-1898 במלחמה. גם משטרות מסוימות השתמשו בו.

בצה"ל חילות האוויר והים לובשים חאקי. חילות היבשה לובשים בדרך כלל ירוק זית. כלי רכב צבאיים צבועים בין זית לחאקי כדי להסתתר טוב יותר.


תנועות כמו הצופים והמכבי הצעיר לובשות חאקי. באדן־פאוול בחר בצבע אחרי שראה מדי שיטור מדרום אפריקה. הצופים אהבו את החאקי כי הבד זול. כשכולם לובשים אותו, כולם נראים שווים. חאקי גם טוב למחנאות ולפעילויות בחוץ.