חגורת קויפר היא קבוצה של גופים שמקיפים את השמש מעבר לנפטון. היא משתרעת כ־30, 50 יחידות אסטרונומיות (יח"א = המרחק בין כדור הארץ לשמש). בחגורה יש הערכה של יותר מ־100,000 גופים שקוטרם עולה על 100 ק"מ. בין הגופים הגדולים נמצאים פלוטו, אורקוס, האומיה, מאקה-מאקה וקוואוואר.
השם ניתן על שם האסטרונום ג'ררד קאיפר, שבשנות ה־40 וה־50 העלה רעיון שיש חבורה כזו מעבר לנפטון. הרעיון חיכה לאישור עד 1992, אז נתגלו עצמים ראשונים בחגורה (הראשון סומן 1992QB1). מאז, בזכות שיפורים במחשבים ובמצלמות CCD בטלסקופים, התגלו מאות גופים נוספים.
הגופים בחגורת קויפר קפואים וצפופים אך אפלים; החוקרים מניחים שהם מחזירים פחות מ־10% מן האור שפוגע בהם. יש שתי קבוצות עיקריות: גופי "חגורה אמיתיים" שנשארים תמיד בטווח של 30, 50 יח"א, וגופים "מפוזרים" שנדחפים החוצה על ידי כוח משיכה והם יכולים להגיע עד למאות יחידות אסטרונומיות (לדוגמה, הגוף CR105 מגיע עד כ־400 יח"א).
יש ירידה חדה בכמות הגופים אחרי כ־50 יח"א. תופעה זו נקראת "מצוק קאיפר" ואולי נגרמת על ידי גוף גדול שדחף החוצה את הגופים באזור.
המרחק מהשמש מייצר תאורה חלשה וטמפרטורות מאוד נמוכות של כמה עשרות קלווין. מרבית העצמים עשויים מסלעים וקרח. אם גוף כזה יוסט כלפי פנים מערכת השמש, הקרח בו יתאדה והוא עלול להפוך לשביט.
אורקוס התגלה ב־2004. גודלו מוערך בכחצי מגודלו של פלוטו והוא גדול מקארון. מסלולו אליפטי והוא שוכן באזור החיצוני של החגורה.
פלוטו נמצא במרחק ממוצע של כ־39.5 יח"א וקוטרו כ־2,320 ק"מ. יחד עם ירחו כארון הוא יוצר מערכת שבה שני הגופים נעולים כבידתית זה אל זה. משטחו מורכב מסלע וקרח של חנקן ומתאן מוצק. הטמפרטורות על פניו נעות סביב 40, 60 קלווין. לפלוטו יש אטמוספירה דלילה.
האומיה הוא כוכב לכת ננסי בחגורה, עם קוטר מוערך של כ־1,150 ק"מ. גילויו הוכרז ב־2005, לאחר שנמצאו תצפיות מ־2003, 2004.
קוואוואר התגלה ב־2002; רוחבו נמדד בכ־1,300 ק"מ. זה היה העצם הגדול שהתגלה מאז פלוטו עד אז.
מאקה-מאקה הוא כוכב לכת ננסי שנמצא כ־52 יח"א מהשמש, וקוטרו מוערך בכ־1,500 ק"מ. תצפיות מצביעות על נוכחות מתאן, מה שעשוי להעיד על אטמוספירה. לו יש ירח אחד.
חגורת קויפר היא אזור רחוק מחוץ לנפטון. היא מתחילה כ־30 יחידות אסטרונומיות (יח"א = המרחק בין כדור הארץ לשמש). שם יש הרבה גופים קטנים וקפואים. יש שם יותר מ־100,000 גופים שגודלם גדול מ־100 ק"מ.
האדם שקראו לו קאיפר חשב על אזור כזה כבר באמצע המאה ה־20. בסוף המאה ה־20, ב־1992, מצאו שם עצם ראשון. טלסקופים חזקים ומחשבים עזרו לגלות עוד הרבה.
הגופים בקויפר קרירים מאוד. הטמפרטורות הן כמה עשרות קלווין (קלווין היא מדידת חום). רובם עשויים סלע וקרח. הם מאוד חשוכים ומקבלים מעט אור מהשמש. חלק מהעצמים נשארים קרוב לאזור 30, 50 יח"א. אחרים נדחפים החוצה והולכים רחוק מאוד.
חלק מהעצמים האלה יכולים להיסחף פנימה אל מערכת השמש ולהפוך לשביטים.
פלוטו הוא העצם הגדול המוכר בחגורה. קוטרו כ־2,320 ק"מ. לו יש ירח גדול שנקרא כארון. פני השטח שלו קפואים ומאוד קרים.
קוואוואר וגופים כמו מאקה-מאקה ואורקוס הם גם חלק מהחגורה. הם עצמים קפואים וגדולים יחסית.
חגורת קויפר היא מקום רחוק, קר ומלא בגופים קטנים. היא עוזרת להסביר מאיפה מגיעים הרבה שביטים.
תגובות גולשים