חוב אבוד

חוב אבוד הוא חלק מחשבונות שטרם שולם, כמו הלוואות וחשבונות לקוחות, שהחברה לא יכולה לגבות. במונח מקצועי, זה נחשב להוצאה חשבונאית.

בעקרון ההקבלה בחשבונאות (הכלל שקובע שההכנסות וההוצאות נרשמות בזמן שהן מתרחשות), כאשר מוכרים על קרדיט ההכנסה נרשמת בחשבון חייבים (לקוחות שעדיין לא שילמו). בגלל הסיכון שחלק מהלקוחות לא ישלמו, רושמים את חשבון החייבים לפי ערך מימוש נטו (הסכום שצפוי להיגבות בפועל). חלק שלא צפוי להתקבל מופרש כהוצאה בשם "הוצאות חובות אבודים". בסיום כל תקופה חשבונאית מבצעים התאמה ומחשיבים את החובות הבלתי גבויות כהוצאה.

בחלק מהמקרים חובות אבודים ניתנים לניכוי מס. סעיף 166 בקוד המס האמריקאי קובע את התנאים לכך. הקריטריונים כוללים: שהחוב נוצר מתוך יחסי לווה־מלווה עם התחייבות ברורה וניתנת לאכיפה; שהחוב חסר ערך (אין בו ערך לגבייה); ויש לבדוק אם החוסר בערך הוא חלקי או מלא. כשקובעים זאת בוחנים גורמים כמו פשיטת רגל של הלווה, מצבו הבריאותי, סוג החוב (עסקי או אישי) ומצב האשראי שלו.

חוב אבוד (חוב שלא ניתן לגבות) הוא כסף שאנשים או חברות חויבו לשלם ולא שילמו. זה נרשם כהוצאה (איבוד כסף) בספרים של החברה.

כשמוכרים משהו והלקוח ישלם אחר כך, זה נרשם כחשבון חייבים (כסף שמחכים שיישלמו). כי לפעמים לקוח לא יכול לשלם, מחשבים כמה באמת אפשר לקבל. החלק שלא ייגבה מסמנים כהוצאה שנקראת הוצאות חובות אבודים.

בחלק מהמקרים אפשר להוריד חובות אבודים מהמס. החוק האמריקאי (סעיף 166) אומר מתי זה מותר. כדי לקבל את ההורדה צריך להראות שהחוב אמיתי, שאי־אפשר לגבות אותו, ולבדוק אם זה חלק ממנו או כל החוב. בודקים גם אם האדם פושט רגל, את בריאותו, וסוג החוב.