בסעיפים 38, 40 לפקודת הנזיקין בישראל (בתחום עוולת הרשלנות) מוסדר העיקרון לפיו, במצבים מיוחדים, מועבר נטל הראיה מהתובע לנתבע. "נטל הראיה" פירושו מי חייב להביא ראיות בבית המשפט. בפסיקה גם נקבע שלעיתים מועבר לא רק נטל הראיה אלא "נטל השכנוע", מי שעליו להוכיח שלא התרשל, ואם המאזניים שוות הוא יפסיד.
כדי להוכיח רשלנות צריך התובע להראות ארבעה יסודות: חובת זהירות (חובה לשמור על אחרים), התרשלות (הפרת חובת הזהירות), נזק, וקשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. סעיפים 38, 40 יוצרים חריג: כשהנזק נגרם על ידי "דבר מסוכן", אש או חיה, והנתבע היה בעליו או ממונה עליו, הנטל לעיתים עובר לנתבע להראות שהוא לא התרשל.
סעיף 38 חל כאשר נגרם נזק מ"דבר מסוכן". בפקודה אין הגדרה מדויקת ל"דבר מסוכן", ולכן הפסיקה ניסתה לקבוע קריטריונים. בפסק דין פישמן הוגדרה מסוכנות כיכולת של חפץ לגרום נזק אם לא נעשים אמצעי זהירות. עם זאת, ההגדרה מעוררת ספקות וכמה פסקי דין הגיבו בצמצום או בהרחבה של המבחן.
המשפט האנגלי והגרמני נותנים פרשנויות שונות. באנגליה הוכרו מצבים שבהם חפץ הופך למסוכן בהימלטותו (כמו מים במקרה Rylands v. Fletcher). בגרמניה יש דגש על חובת ה-Verkehrssicherungsflichten, החובה להגן מפני סיכונים שנוצרים ברשלנות או בבעלות על רכוש.
בפרקטיקה בישראל סעיף 38 הושם על כבלים חשמליים, מכלי גז, טרמפולינות, מעליות ועוד. הדרישה בדרך כלל כוללת גם שליטה או פיקוח של הנתבע על החפץ, וידיעה או מודעות לסכנה. בתי המשפט קבעו שסעיף זה עשוי לחול גם כשהחפץ נמלט מהבעלות, אבל יש ויכוח על תנאי "עזיבה ומסירה" שנוסף בפסיקה.
יש גם חריגים: נסיבות חיצוניות מסוכנות (למשל מצבי לחימה) עשויות למנוע סיווג החפץ כ"דבר מסוכן" בהקשר של האירוע. דרישה זו נובעת מן ההכרה שבנסיבות מסוימות אין הגיוני לחייב אדם במניעת הסיכון.
סעיף 39 דומה אך מתייחס לאש. אם נגרם נזק מאש והנתבע היה זה שהבעיר אותה או היה אחראי למקום ממנו יצאה, הנטל לעיתים עובר אליו להוכיח שלא התרשל. גם הצתה על ידי אחר לא תמיד מורידה את אחריות הנתבע, אם היה סיכון צפוי שניתן היה למנוע באמצעים סבירים.
העיקרון של "צפיות" ו"חובת זהירות" חשוב כאן: אם היה ניתן לצפות נזק, חלה חובת זהירות להשקיע סבירות במניעתו. הפסיקה בחנה מתי נדרש פיקוח של רשויות או בעלים ומהי מידת השליטה הנדרשת. סעיף 39 חל בעיקר כאשר האש עברה ממקרקעין של הנתבע למקרקעין של אחר, ולא כשנזק נגרם באותו נכס שבו פרצה האש.
סעיף 40 עוסק בנזק שנגרם על ידי חיה. הוא חל על חיות-בר או על חיות שאיתן היה ידוע לנתבע שיש להן נטייה להזיק ("חיה מועדת"; כלומר חיה שנוטה להזיק). על הנתבע שהחזיק בחיה להראות שלא התרשל בשמירה עליה. ראיות למועדות יכולות לכלול נזקים קודמים, ניסיון לנגוס, או אמצעי זהירות שהבעלים נקטו (כגון שלט אזהרה).
הפסיקה מקבלת מקרים שונים: כלבים שנושכים, פינת חי שבה חיה לא נחשבת מועדת, וסוסים שמשתמשים בהם לפעילות רכיבה. במשפטים זרים נבחנה גם חקיקה ספציפית שנועדה לחזק את אחריות הבעלים.
הצעת קודיפיקציה מבקשת לאחד סעיפים אלה לסעיף אחד (סעיף 410 בהצעה). לפי ההצעה, ה"דבר המסוכן" יורחב ויימנו בו דוגמאות כמו חומר רעיל, חומר נפיץ, חשמל, אש וחיה. ההצעה מרחיבה את ההסדר גם לעוולות שאינן רק רשלנות, ומעבירה את נטל ההוכחה כאשר הנתבע שלט בחפץ או שבשליטתו.
עם זאת, הבעיות הפרשניות לא ייעלמו לגמרי. גם אם החוק יצטמצם ויאחד את ההוראות, בתי המשפט ימשיכו לפרש מושגים כמו "דבר מסוכן" ו"מידת השליטה". לכן, במציאות המשפטית המקומית קבלת התביעה על סמך סעיפים 38, 40 ממשיכה להיות תלויה בפרשנות הראויה לכל מקרה.
הסעיפים נועדו להקל על נפגעים להשיג פיצוי. הם מעבירים לעתים את הנטל על הנתבע, וכך משפרים את סיכויי התובע. יחד עם זאת, הגדרות לא ברורות ומשפטים מגוונים מביאים לכך שהתוצאה תלויה בפרשנות השופט ובנסיבות המקרה.
בישראל יש כללים מיוחדים בעוולת הרשלנות. כשמשהו מסוכן פוגע באדם, לפעמים בעל הדבר צריך להוכיח שלא היה רשלן. "נטל הראיה" זה מי שמביא ראיות.
אם נגרם נזק מדבר מסוכן, מי שהיה בעל הדבר או שלט בו צריך להראות שלא התרשל. "דבר מסוכן" זה חפץ שיכול לפגוע אם לא לוקחים זהירות. דוגמאות: כבל חשמל, מכל גז, או עודפים במפעל. בתי משפט לפעמים קובעים אם חפץ מסוכן לפי המצב.
אם נגרם נזק בגלל אש, מי שהבעיר או השגיח על המקום צריך להראות שלא התרשל. גם אם מישהו הצית בכוונה, זה לא תמיד מפסיק את האחריות, אם אפשר היה לצפות את הסיכון ולמנוע אותו.
אם נגרם נזק על ידי חיה, והחיה היא חיית-בר או ידוע שהיא נטייה להזיק, הבעלים צריך להוכיח שלא התרשל. "חיה מועדת" זה חיה שידוע שהיא עלולה לתקוף או להזיק.
- טרמפולינה בלי פיקוח יכולה להיחשב מסוכנת.
- כבל חשמל קרוב לבית יכול להיות דבר מסוכן.
- כלב שאכלס בחצר ושיש עליו שלט אזהרה מעיד שהבעלים ידע על הסכנה.
יש הצעה לאחד את הכללים האלה לתקן אחד. בתיקון יהיו דוגמאות למה חשוב להיזהר. גם אם החוק ישתנה, השופטים ימשיכו לפרש מתי חלה אחריות.
תגובות גולשים