חוזה טילזיט

חוזי טילזיט היו שני חוזי שלום נפרדים שנחתמו ב-1807 בין נפוליאון קיסר צרפת לבין שליטי רוסיה ופרוסיה. החוזה הראשון נחתם ב-7 ביולי 1807 על אסדה באמצע נהר הניימן בעיירת טילזיט (כיום סובטסק במובלעת קלינינגרד). החוזה עם פרוסיה נחתם יומיים אחר כך.

הרקע היה קרב פרידלנד ב-14 ביוני 1807, שבו נפוליאון הביס את הצבא הרוסי בפיקוד בניגסן. הצאר אלכסנדר הראשון שלח נציג לפתוח בשיחות שלום. גם נציג פרוסיה הגיע, אך נפוליאון סירב לדבר עמו וטען שהוא מעוניין בברית עם רוסיה בלבד. במשא ומתן הראה נפוליאון נדיבות כלפי רוסיה כדי למשוך אותה לברית.

בסעיפים הסודיים התחייבו רוסיה וצרפת להגנה הדדית, ורוסיה הסכימה להצטרף לחרם הקונטיננטלי, החרם שסגר את סחר בריטניה עם מרבית אירופה.

החוזה עם פרוסיה היה קשה ומשפיל. פרוסיה איבדה כשיעור גדול מאד של שטחה והכנסותיה, כיוון שהשטחים העשירים נלקחו. החלק המערבי של פרוסיה, שממערב לנהר האלבה, הופרש לממלכת וסטפאליה, ממלכה חדשה שנפוליאון הקים והעניק לאחיו ז'רום. חלקים דרומיים נמסרו לסקסוניה, שהפכה לממלכה ובן בריתו.

מזרחית, כמעט כל השטחים שפרוסיה קיבלה מפולין בעבר נלקחו: מחוז ביאליסטוק הועבר לרוסיה, ושאר האדמות ניתנו לדוכסות ורשה, מדינת חסות של צרפת שנתונה להשפעת סקסוניה. נקבע מעבר בטוח לצבא סקסוניה בתוך שלזיה.

דנציג הוחזרה למעמד של עיר חופשית, באזור בהגנה משותפת של פרוסיה וסקסוניה, אך צרפת הורשתה להחזיק בה כוחות עד שיתקבלו הסכמות עם בריטניה. בנוסף נדרשה פרוסיה לשלם פיצויי מלחמה כבדים ולהגביל את צבאה ל-40,000 חיילים.

רוסיה ופרוסיה הכירו רשמית בשינויים שהנהיג נפוליאון באירופה. צרפת הכירה בדוכסויות חדשות שקשורות לבעלות בריתה של רוסיה, אך המשיכה להחזיק כוחות בנמלים מסוימים עד שלום עם בריטניה. שר החוץ טלייראן התנגד לתנאים הקשים כלפי פרוסיה מחשש לתגובת-נגד.

בזמן קצר אחרי החתימה נראה שנפוליאון הגיע לשיא כוחו: יריביו המרכזיים היו בשלום עמו ונדמה היה שבריטניה נותרה לבד. ההישג לא העמיד מעמד: רוסיה בהמשך הפרה את החרם והדבר הוביל לפלישת נפוליאון לרוסיה ב-1812. הפרוסים, שנפגעו קשות, עשו רפורמות בצבא ובממשל ובסופו של דבר הצטרפו לקואליציות של 1813, 1815, שבהן היה להם תפקיד משמעותי בהבסת נפוליאון.

חוזה טילזיט הם שני הסכמי שלום שנחתמו בקיץ 1807 בין נפוליאון לבין רוסיה ופרוסיה. הראשון נחתם ב-7 ביולי 1807 על אסדה על נהר הניימן בעיר טילזיט (היום סובטסק).

החוזים הגיעו אחרי קרב שבו נפוליאון ניצח את הרוסים ב-14 ביוני 1807. הצאר אלכסנדר שלח נציג לדבר על שלום. גם פרוסיה שלחה נציג, אבל נפוליאון דיבר בעיקר עם רוסיה.

בראש החוזים היו סעיפים סודיים שבהם רוסיה הבטיחה להצטרף לחרם, כלומר לא לעשות סחר עם בריטניה. זה קיפח את פעילותה של בריטניה באירופה.

לפרוסיה היו תנאים מאוד קשים. היא איבדה שטחים ועושר. חלק מערבי נמסר לממלכת וסטפאליה, שנפוליאון יצר והעניק לאחיו. חלקים אחרים נמסרו לסקסוניה.

מזרחית, מחוז ביאליסטוק עבר לרוסיה. השאר נמסר לדוכסות ורשה; דוכסות = מדינה קטנה בשליט חדש שתומך בצרפת. דנציג הפכה לעיר חופשית, אך צרפת הורשתה לשמור שם חיילים עד שיימצא פתרון עם בריטניה.

פרוסיה שילמה פיצויים גדולים והוגבלה גודלו של צבאה ל-40,000 חיילים. לאחר החוזים נראה שנפוליאון חזק מאד, אך בהמשך רוסיה הפרה את החרם והדברים הובילו למלחמה ב-1812. פרוסיה עשתה רפורמות ואחר כך הצטרפה למדינות שניצחו את נפוליאון ב-1813, 1815.