חוחית

חוחית (שם מדעי: Carduelis carduelis) היא ציפור שיר קטנה ממשפחת הפרושיים (משפחת ציפורי שיר). שמה נובע מאהבתה לזרעי חוח, שהם חלק עיקרי בתזונתה. החוחית נפוצה גם כציפור נוי ומגדלים אותה בשבי (כלומר בכלוב) כציפור מחמד.

אורך הגוף 12, 14 ס"מ, מוטת כנפיים 21, 25 ס"מ, ומשקל 14, 19 גרם. בוגרת ברורה בזכות צבעיה הבולטים: אדום, שחור ולבן בגרון ובראש; שחור וזהב (צהבהב־זהוב) בכנפיים; בטן לבנה וזנב שחור. אצל הזכר המסכה האדומה לרוב גדולה ו"עבר"ת את קו העין; אצל הנקבה היא קטנה יותר. מקור הציפור בהיר, ארוך ומחודד, הוא מאפשר לשלוף זרעים מתוך קרקפות של צמחים קוצניים ממשפחת המורכבים (משפחת צמחים שכוללת חוחים ודרדרים), שממנו היא ניזונה.

הגוזלים חומים ומפוספסים. פס הזהוב בכנפיים מתחיל להופיע כבר בגוזלים. אצל הצעירים אפשר להבחין בהבדלים עדינים בין הזוויגים לפי צבעי הכתף.

למרות ראשה הקטן החוחית נחשבת פיקחת. היא יודעת לפתוח קרקפות של צמחים קוצניים כדי לשלוף זרעים נסתרים. החוחית גם פרפקינית חברתית: אינה חיה לבדה אלא בלהקות קבועות, שבהן הפרטים מכירים זה את זה. בתנאי שביה, יכולות אלו מאפשרות לה להסתגל ולהתיידד עם המגדלים, בתנאי שצרכיה הפיזיים והחברתיים נענים.

החוחית נפוצה באירופה ובאסיה. בקבוצות תת־מינים נפוצים בסביבות אירופה ובאסיה (לדוגמה באיראן, בקזחסטן ובפקיסטן). בית הגידול המועדף הוא שולי חורשות ושולי שטחים מעובדים, שם נגישים זרעי עשבים. המין אינו בסכנת הכחדה. הוא הובא והשתרש בהצלחה באוסטרליה ובניו זילנד; הניסיון בארצות הברית פחות ברור.

בישראל עונת הקינון נמשכת מאפריל עד יולי. החיזור כולל שירה, פרישת כנפיים ותנועות גוף. הנקבה בונה קן נמוך בין ענפים; בסיס הקן עשוי מזלזלי עשבים, מחוזק בקורי עכביש ופנימית מרופדת בסיבים רכים. הנקבה מטילה 3, 5 ביצים תכולות עם כתמים סגולים־חומים, ודוגרת 12, 13 יום; הזכר מאכיל אותה בתקופה זו. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 13, 14 יום אך אינם עפים מיד; יכולת התעופה נרכשת בהדרגה בשבוע הראשון מחוץ לקן. בעזרת אימון הם לומדים לאכול לבד עד גיל שישה שבועות. בחוחיות המקננות בארץ יש עד שלושה מחזורי קינון בשנה. הבגרות המינית מגיעה סביב גיל שנה. תוחלת החיים בטבע בדרך כלל פחות משנתיים; בשבי נצפו פרטים שחיו למעלה מ־20 שנה.

החוחית מוגנת בישראל, ציד, גידול ומסחר בה אסורים. למרות זאת יש דרישה לציפורי נוי, וחלק מהציידים פועלים באופן בלתי חוקי. ציד בלתי חוקי הפחית את מספר החוחיות בטבע. הביקוש גם להיברידים המבוקשים על ידי חלק מהאוכלוסיות מקשה על המאמצים להגן על המין.

במדינות רבות החוחית מגדלת בשבי לצורכי נוי ומחמד. בחלק מהמדינות מותר אף לצוד את המין; בישראל האיסור על גידול שביה קיים.

לעיתים מייצגים את חוחית בידו של הילד־ישו, כסמל הקוצים שקשורים בסיפור הצליבה.

חוחית (Carduelis carduelis) היא ציפור שיר קטנה. שמה בגלל שהיא אוכלת זרעי חוח. אנשים אוהבים לגדל אותה בכלוב כחיית מחמד.

היא קטנה: 12, 14 ס"מ. כנפיים 21, 25 ס"מ. שוקלת 14, 19 גרם. הראש צבעוני: אדום, שחור ולבן. בכנפיים יש צבע שחור וזהוב. הבטן לבנה. הזנב שחור. הזכר לעתים יש מסכה אדומה גדולה יותר. הגוזלים חומים ומפוספסים. מקור (החלק שממנו הציפור אוכלת) ארוך ומחודד. הוא עוזר לה לשלוף זרעים מצמחים קוצניים (צמחים עם קוצים).

החוחית חכמה בלמצוא זרעים. היא חיה בלהקות, כלומר בקבוצות של ציפורים. בציפורים כל אלו עוזרות להן למצוא אוכל ולשמור זו על זו. בחצר או בכלוב החוחית יכולה להתרגל לאדם.

היא גרה באירופה ובאסיה. היא אוהבת שולי יערות ושדות מעובדים. המין לא בסכנה. הביאו אותה גם לאוסטרליה ולניו זילנד.

בישראל הקינון באפריל עד יולי. הנקבה בונה קן נמוך בין ענפים. הנקבה מטילה 3, 5 ביצים בהן כתמים. היא דוגרת 12, 13 ימים. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 13, 14 יום. הם לומדים לעוף בשבוע שבא לאחר מכן. הם מתחילים לאכול לבד בגיל כ־6 שבועות. ציפורים צעירות בוגרות בדרך כלל בגיל שנה.

בישראל אסור לצוד או לסחור בחוחיות. ציד לא חוקי הקטין את מספר הציפורים בטבע. יש אנשים שמחפשים ציפורים לנוי או להיבריד (הכלאה), וזה מזיק לציפורים.

במדינות רבות מגדלים חוחיות בבית כחיות מחמד. בישראל אין אישור לגידול שביה.

לפעמים מציירים את החוחית ליד דמות ישו הקטנה כסמל פשוט.