חול המועד (חוה"מ) הם הימים שבין תחילת וסיום החג, שבהם התורה לא ציוותה איסור מלאכה מלא. זהו מעמד הלכתי בינוני בין יום טוב ליום חול. החול המועד קיים בפסח ובסוכות: בחמשת הימים שבין היום הראשון והשביעי של פסח, ובשישה הימים אחרי היום הראשון של סוכות.
בחול המועד יש הגבלות על עבודות, אבל הן פחות נוקשות מאשר בשבת או ביום טוב. יש גם כללים בנושא אבלות. רבים חוגגים, מתלבשים חגיגי ומנצלים את הימים לנופש. בישראל מקומות עבודה רבים יוצאים לחופשה מרוכזת בחול המועד.
בחו"ל יש הנחה של יום אחד בחול המועד, בגלל יום טוב שני של הגלות. אם שבת חל אחד מימי החול, קוראים לה "שבת חול המועד".
המצוות של החג חלות גם בחול המועד. בסוכות ממשיכים לשבת בסוכה, ליטול לולב ולשיר הלל; בפסח נשמר איסור חמץ.
בספר ויקרא מוזכרים החגים עם ימי ביניים, אך התיאור שם קצר ומזכיר בעיקר קורבנות מיוחדים.
במשנה ובגמרא יש מסכת מועד קטן שעוסקת בדיני חול המועד. מדרשים ודיונים הלכתיים הביאו לדיון אם האיסור על מלאכה הוא דתוראה (דאורייתא) או חידוש של חז"ל (דרבנן). הרמב"ן מבחין בין עבודות שאינן לצורך המועד, ואותן רואה כאסורות מהתורה, לבין מלאכות אומן לצורך המועד, שהן מדרבנן.
יש מחלוקת אם כל מלאכות השבת (ל"ט המלאכות) אסורות גם בחול המועד, או שרק אלה שכרוכות בטרחה אסורות. מסחר ונושאים שיש בהם טרחה רבה נחשבים בעייתיים. ההלכה מבחינה בין פעולות שמותרות לבין אלה שאפשר לעשות רק במצבים דחופים.
הנוהגים מזהים שבעה סוגי פעולות שמותרות בחול המועד. ריכוז קצר של כל אחד:
הכנת אוכל למועד מותרת. גם מעשה אומן (עבודה מקצועית) מתקבל כחוק אם נעשית לשמחת המועד.
שימוש ותיקון כלי אוכל, רפואה והיגיינה מותרות, בדרך כלל גם אם מדובר בתיקון.
פעולות פשוטות לניקיון או לתיקון כדי לשמור על המועד מותרות, אך בדרך כלל רק מעשה הדיוט ולא עבודה מקצועית.
תיקון שמונע הפסד או נזק מותר; כאן אפשר לעשות גם עבודה מקצועית ולשלם לאחרים, בתנאי שלא דחית את המלאכה בכוונה.
מעשה שנחוץ לקיום מצווה מותר, אפילו אם דרוש אומן. תשלום לאחרים מותר רק אם השימוש בשכר משמש לשמחת המועד.
עבודות לטובת הציבור, כמו תיקון דרכים או מקווה, מותרות, לעיתים אף על ידי אומן.
פועל שאין לו פרנסה מספקת מותר להעסיקו גם במלאכות האסורות בדרך כלל, כדי שלא יוותר ללא אוכל לחג.
בחול המועד מתנהגים שלא כאבלים; אין מספידים ומקלים בחלק מנהגי אבלות.
קיים חילוק מנהגים האם מניחים תפילין בחול המועד. בחו"ל רבים מניחים, בארץ נהוג שלא להניח, ויש גם מנהגים מעורבים כמו הנחה בצנעה או מניינים מיוחדים.
חכמים אסרו לכבס, לגלח או להסתפר במטרה להימנע מדחייתם לחג. בימינו יש פוסקים שמקילים במצבים מסוימים.
היו מחלוקות: נחלקו התנאים האם לקצוץ מותר. בפועל יש מנהגים שונים בין פוסקים ומקובל להתחשב בנסיבות.
בדרגות עבודת הכהן יש היבטים הלכתיים מיוחדים; כהן נמנע מהטמאת נגעים שגורמת לצער.
בחול המועד מוסיפים בתפילה את יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ קוראים הלל (בפסח חלקי, בסוכות שלם), ומוסיפים קריאת תורה ומוסף של חג.
בשבת שחולת בתוך החול חלים דיני שבת מלאים. יש שינויים קטנים בתפילות וברחבי הקהילות, כמו אמירת הלל וקריאת מגילות מסוימות.
בעת בית המקדש עולים היו משלימים קורבנות בימי החול. היום רבבות מגיעים לכותל המערבי בימי חול המועד, כדי לקיים זכר לעלייה לרגל ולברכת הכהנים. כמה פוסקים דנים במגבולות הזכר והמקובל.
חול המועד הם הימים שבאמצע החג. זה קורה בפסח ובסוכות.
בזמנים אלה אסור לעשות כמה עבודות קשה. אבל מותר לעשות דברים שצריך לשמוח בחג.
אנשים רבים לובשים בגדים חגיגיים ונוסעים לנופש.
בחו"ל יש יום פחות של חול המועד, בגלל ימי חג נוספים שם.
בספרי התנ"ך יש אזכור לחגים. חכמים הוסיפו כללים לימים שבין תחילת וסיום החג.
בסוכות יושבים בסוכה ומניפים לולב. בפסח שומרים שלא לאכול חמץ (לחם אסור).
- להכין אוכל לחג, מותר.
- לתקן כלי אוכל או לעשות רפואה פשוטה, מותר.
- לתקן משהו חשוב כדי שלא יתקלקל, מותר.
- לעבוד למען הרבה אנשים, מותר.
- לאנשים שאין להם מה לאכול מותר לעבוד כדי להרוויח כסף.
- בחול המועד לא מתאבלים כמו ביום אבל.
- יש מחלוקת האם מניחים תפילין. בארץ רבים לא מניחים.
- יש איסורים על כביסה, גילוח ותספורת לפי מנהגים.
- קיצוץ ציפורניים מותנה במנהג; חלקם מאפשרים וחלקם אוסרים.
בתפילות מוסיפים תפילה שנקראת יעלה ויבוא. אומרים גם הלל וקריאת התורה, כמו בחג.
בימינו אנשים מבקרים בכותל המערבי בחול המועד. יש שם ברכת כהנים מסורתית.
תגובות גולשים