חוסר באנזים G6PD הוא לקות תורשתית רצסיבית הקשורה לכרומוזום X. האנזים G6PD (גלוקוז-6-פוספט דהידרוגנאז) קיים בכל התאים. תפקידו להגן על תאים מפני נזקי חמצון (נזק שנגרם על ידי מולקולות פעילות). האנזים פועל במסגרת מסלול הפנטוז פוספט, וחסר בו מגביר רגישות ל־favism (רגישות לפול).
כאשר יש חוסר באנזים, תאי הדם האדומים אינם מסוגלים להתמודד עם נזקי החמצון. הם עלולים להינזק ולהתפרק, תהליך הנקרא המוליזה. התקפים כאלה מופיעים בדרך כלל אחרי זיהום, נטילת תרופות מסוימות או אכילת פול. המחלה מועברת בדרך כלל מאם נשאית לבנם; מרבית החולים הם זכרים. ללא חשיפה לגורמים המעוררים, החוסר לרוב אינו מסוכן ולא יוצר אנמיה כרונית.
תסמינים בזמן התקף כוללים ירידה חדה בהמוגלובין (אנמיה), חולשה, צהבת ושתן כהה. אצל תינוקות המוליזה יכולה להופיע מיד לאחר הלידה בצורת צהבת ילודים. במקרים קשים עשוי להידרש עירוי דם ולעתים טיפול בתמותת כליות, ואצל חולים כרוניים הסרת הטחול עשויה להקל. צריכת חומצה פולית מומלצת בעת עלייה בתחלופת תאי הדם.
חוסר G6PD הוא הפגם האנזימטי הנפוץ ביותר בבני אדם, ונמצא בלמעלה מ־400 מיליון איש בעולם. ב־2013 נגרמו כ־4,100 מקרי מוות שנזקפו למחלה. הפגם שכיח באפריקה, באסיה ובאזור הים התיכון. בקרב יהודים בישראל הוא נפוץ בעיקר בקרב יוצאי מרוקו, עיראק, כורדיסטן והבלקן. בקרב אפרו־אמריקאים השכיחות מוערכת בכ־10%. ההסבר הגנטי לתפוצה כולל יתרון אבולוציוני, חוסר G6PD מעניק עמידות חלקית למלריה, ובאזורים שבהם המלריה שכיחה הפגם נותר נפוץ.
ארגון הבריאות העולמי מסווג וריאנטים של G6PD לחמש רמות. שלוש הרמות הראשונות מאופיינות כחסר באנזים.
יש חומרים רבים המסוכנים לחסרי G6PD. תגובות לא מוחשות משתנות מאדם לאדם. תרופות נגד מלריה כגון primaquine ו‑chloroquine עלולות לגרום להמוליזה. גם סולפונאמידים (כדוגמת sulfamethoxazole), nitrofurantoin, methylene blue ונפטלין עשויים להזיק. מומלץ שאנשים עם החוסר יימנעו מתרופות אלה ויפעלו לפי הנחיות הרופא.
המוטציות הגורמות לחסר נמצאות ברצועה Xq28 על הזרוע הארוכה של כרומוזום X. שתי המוטציות הנפוצות בעולם הן G6PD A- ו‑G6PD הים-תיכונית. G6PD A- נפוצה בקרב אפרו־אמריקאים; הגרסה הים‑תיכונית נפוצה באזורים סביב הים התיכון.
G6PD משתתף במסלול הפנטוז פוספט ומייצר NADPH. NADPH חיוני לפעולתו של גלוטתיון (molecule הגנה) שמנטרל רדיקלים חופשיים. כשאין מספיק NADPH, מערכת ההגנה התאית נחלשת. במצבים שמעלים רדיקלים חופשיים, כדוריות דם אדומות ניזוקות ונשברות.
חשד לחסר עולה לאחר הופעת אנמיה וצמתי המוליזה, בעיקר בקבוצות אתניות בסיכון. הבדיקה המהירה והזולה היא Beutler fluorescent spot test, הבודקת ייצור NADPH בעזרת אור אולטרה־סגול. בדיקה זו תתבצע כ־2, 3 שבועות לאחר התקף המוליטי. אפשרות נוספת היא בדיקת DNA או ריצוף הגן.
הטיפול המרכזי הוא מניעה: הימנעות מתרופות וממזונות מעוררי המוליזה. חיסונים נגד פתוגנים נפוצים (למשל דלקת כבד B) יכולים להפחית התקפים הנגרמים מזיהום. בעת התקף חמור ייתכן צורך בעירוי דם. בדילמות של אי־ספיקת כליות עשויה להידרש דיאליזה. בחולים כרוניים הסרת הטחול עשויה להקל. צריכת חומצה פולית מומלצת בכל מצב של עלייה בתחלופת תאי הדם.
G6PD הוא אנזים. אנזים = חלבון שעוזר לתא לעבוד. כשיש חוסר באנזים זה, תאי הדם האדומים נחשים חלשים.
המחלה עוברת בדרך כלל דרך כרומוזום X. זה אומר שרוב החולים הם בנים. לפעמים אמא היא נשאית.
כשהכדוריות ניזוקות הן נשברות. זה נקרא המוליזה. המוליזה גורמת לעייפות וצבע צהוב בעיניים ובעור.
הבעיה נפוצה בעולם. יש בה הרבה אנשים באפריקה, באסיה ובאזור הים התיכון. בקרב חלק מהקהילות היהודיות במזרח התברר שהיא נפוצה.
יש תרופות ומוצרים שיכולים לגרום לפירוק כדוריות הדם. דוגמה חשובה היא תרופות נגד מלריה כמו primaquine. גם חומרים אחרים יכולים להזיק. אנשים עם החוסר צריכים להיזהר ולהתייעץ עם רופא.
המוטציות שגרמו לבעיה נמצאות בחלק מסוים של כרומוזום X שנקרא Xq28. ישנם שני וריאנטים נפוצים: A- והים‑תיכוני.
G6PD עוזר ליצור NADPH. NADPH הוא חומר שעוזר לגלוטתיון (חומר שמגן על התאים) לנטרל נזק. בלי מספיק NADPH, התאים לא מתגוננים ונהרסים.
מכשיר מהיר שנקרא Beutler fluorescent spot test בודק אם יש ייצור NADPH. את הבדיקה עושים כמה שבועות אחרי התקף.
הדרך העיקרית היא להימנע ממזונות וחומרים שמזיקים. חיסונים נגד מחלות יכול לעזור למנוע התקפים. בטיפול חמור יתנו עירוי דם. לעתים ממליצים לקחת חומצה פולית.
תגובות גולשים