ישראל נותנת אזרחות לפי שיטת "דין דם". כלומר אזרחות עוברת מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה. יש גם דרכים אחרות לקבל אזרחות, ושעילה מסוימת יכולה להביא לשלילתה. חוק האזרחות אושר ב-1 באפריל 1952 לאחר דיונים שהחלו ב-1950, 1952.
יש זכויות פוליטיות: לבחור מגיל 18 ולהיבחר לכנסת מגיל 21. זכויות אלה ניתנות רק לאזרחים שהם גם תושבי קבע. "תושב קבע" פירושו אדם שמורשה לחיות בארץ באופן קבוע.
אזרחים זכאים לדרכון ישראלי ולזכות לצאת ולחזור למדינה. הזכויות הכלכליות והחברתיות, כמו עבודה וקצבאות, ניתנות גם לתושבי קבע שאינם אזרחים.
רבות מהחובות מוטלות על כל תושבי הקבע. חובה יחידה לאזרחים היא להציג דרכון או תעודת מעבר בכל כניסה ויציאה מישראל. אסור לסייע לאויבי המדינה; סיוע כזה הוא עבירה ויכול להביא לשלילת אזרחות.
חוק האזרחות קובע שישה מסלולים לקבלת אזרחות:
חוק השבות מעניק ליהודי זכות לעלות לישראל. "חוק השבות" הוא חוק שמאפשר ליהודים להגירה ולקבל אשרת עולה. מאז 1970 הורחב החוק לכלול גם בני זוג וצאצאים עד דור שלישי. בפסיקה מ-1999 נפסק שמי שאינו יהודי ולא בן/בן-משפחה קרוב של יהודי אינו זכאי לשבות.
למעשה רבים שמגיעים לפי חוק השבות מקבלים אזרחות, אבל החוק עצמו מעניק בעיקר את זכות העלייה ואשרת העולה.
סעיף זה נועד לאנשים שלא היו יהודים אך שהיו נתיני המנדט הבריטי ושבו לתחומי ישראל לאחר מלחמת העצמאות. המדינה ערכה מפקד אוכלוסין ב-1949 כדי לקבוע זכאים, ואחר כך הרחיבה את ההגדרה לכל מי שנרשם או הוכח כגר בארץ.
מי שהוריו, אחד או שניהם, אזרחים ישראלים זכאי לאזרחות, בלי קשר למקום לידתו. גם מי שאומץ על ידי ישראלים נהנה מזה.
אדם שנולד בשטח שהיה חלק מישראל ביום לידתו ולא היה לו כל אזרחות יכול להיות אזרח אם ביקש זאת בין גיל 18 ל-21 והיה תושב בישראל חמש שנים רצופות לפני הבקשה.
מי שאינו זכאי לפי קריטריונים אחרים יכול לבקש התאזרחות (התאזרחות = תהליך בקשה לאזרחות). התנאים העיקריים: להיות בישראל, שהייה של שלוש שנים מתוך חמש השנים האחרונות, זכאות לתושבות קבע, כוונה להשתקע, ידע בסיסי בעברית, וויתור על אזרחות קודמת או התחייבות לוותר עליה.
לשר הפנים יש סמכות להעניק אזרחות לאנשים שהמדינה חפצה בהם, לדוגמה גיבורים או מצטיינים בתחומים שונים. זה כלי שנועד בעיקר למצבים מיוחדים.
יש מקרים בהם המדינה יכולה לבקש ביטול אזרחות. עד 2008 שר הפנים היה יכול לשלול אזרחות על נתונים כוזבים. מאז תיקון החוק חלק מהמקרים מטופלים על ידי בית משפט מינהלי, לפי בקשת שר הפנים ואישור היועץ המשפטי לממשלה. תיקונים ב-2011 ואמצעים ב-2023 הרחיבו את האפשרויות לביטול אזרחות במקרים של מעשי טרור או בגידה, תחת תנאים מסוימים.
אזרח יכול גם לבקש לוותר על אזרחותו. בקשה כזו נידונה בידי שר הפנים, והוא רשאי לסרב.
אזרחות כפולה פירושה שהאדם הוא אזרח ישראלי וגם אזרח מדינה אחרת. חוק האזרחות רואה אדם כזה כאזרח ישראל לכל דבר ועניין לפי החוק הישראלי. עם זאת, יש הוראות מיוחדות לגבי חברי כנסת ושרים, שמחויבים להסיר אזרחויות נוספות כשאפשרי.
בישראל מקבלים אזרחות בדרך כלל מההורים. זה נקרא "דין דם". יש גם דרכים אחרות לקבל אזרחות.
כשהאדם אזרח הוא יכול להצביע בגיל 18. הוא יכול להיבחר לכנסת מגיל 21. אזרחים מקבלים דרכון. הם יכולים לצאת ולשוב לישראל.
תושבי קבע (אנשים שמורשים לגור כאן) מקבלים חלק מהזכויות גם אם הם לא אזרחים.
אזרחים חייבים להראות דרכון כשנכנסים ויוצאים מישראל. אסור לעזור לאויבי המדינה. מי שעושה זאת עלול לאבד את האזרחות.
יש מספר דרכים עיקריות:
חוק השבות נותן ליהודים זכות לעלות לישראל ולקבל אשרת עולה. מי שעולה לפי החוק בדרך כלל מקבל אזרחות.
אם ההורים הם ישראלים, גם הילד יקבל אזרחות.
מי שנולד בשטח שהיה חלק מישראל ולא היה לו אזרחות, יכול לקבל אזרחות אם בחר בכך בין גיל 18 ל-21 והתגורר כאן חמש שנים רצופות.
מישהו שאינו זכאי בדרך אחרת יכול לבקש אזרחות. צריך לגור זמן בישראל, לדעת קצת עברית, ולהראות כוונה להישאר.
שר הפנים יכול לתת אזרחות לאנשים מיוחדים שהמדינה רוצה להוקיר.
במקרים מסוימים המדינה יכולה לשלול אזרחות. גם אזרח יכול לבקש לוותר עליה. החלטות כאלה מתקבלות בידי שר הפנים ולעתים בתי משפט.
מותר לשמור על אזרחות נוספת יחד עם האזרחות הישראלית. זה נקרא אזרחות כפולה. אך לפקידים ומנהיגים יש כללים מיוחדים.
תגובות גולשים