החוק נוסח לראשונה על ידי הפיזיקאי הצרפתי בלז פסקל בשנת 1663.
חוק פסקל עוסק בלחץ בתוך נוזל שנמצא במצב שיווי משקל מכני. "לחץ" הוא הכוח על יחידת שטח. החוק קובע שאם אין שדה כבידה, הלחץ בכל נקודה בנוזל אי-דחיס הוא זהה. "נוזל אי-דחיס" הוא נוזל שנפחו לא משתנה כשמפעילים עליו לחץ.
הלחץ הזה מועבר שווה לכל הכיוונים. משמעות הדבר היא שנוזל עובד כמדיום שמעביר שינויי לחץ בלי להחלישם. זו ההסבר לכך שרקמות פנימיות בגוף מגיבות לשינויים כלליים בלחץ, ולא רק לחלקים שנלחצו ישירות. עיקרון זה גם הבסיס לפעולת בוכנה הידראולית, שמתבססת על העברת לחץ דרך נוזל כדי להפעיל כוח במכונות.
במצב שבו יש שדה כבידה, הלחץ בנקודה תלוי בעומק (גובה העמוד) ולא בנפח הנוזל. זאת הנקודה שהביאה לנוסחה הידועה של הלחץ ההידרוסטטי: P = P0 + ρ g h, כאשר ρ היא צפיפות הנוזל, g היא תאוצת הכבידה, ו-h הוא עומק הנקודה.
חוק פסקל ניתן גם לקבל מהמשוואה ההידרוסטטית הכוללת את השפעת הפוטנציאל הגרביטציוני: ∇p + ρ ∇φ_N = 0. משמעותה היא ששינויים בלחץ קשורים לשדה הכבידה שמפעיל הנוזל.
בלז פסקל, מדען מצרפת, כתב את החוק הזה ב־1663.
לחץ הוא דחיפה על שטח. נוזל הוא חומר שזורם.
בחוק פסקל אומרים: אם אין כוח כבידה, הלחץ בנוזל הוא אותו דבר בכל מקום. זה אומר שהנוזל דוחף שווה לכל הכיוונים. לכן כשנופח בלון, הלחץ על הדפנות שווה מכל הכיוונים.
כשיש כבידה, הלחץ גדל ככל שיורדים לעומק. הלחץ תלוי בגובה העומק, ולא בכמה הנוזל גדול.
החוק עוזר לנו להבין מכונות כמו בוכנות הידראוליות. שם משתמשים בנוזל כדי להעביר כוח בצורה חזקה.
תגובות גולשים