חייל

חייל הוא אדם שהתגייס לצבא של מדינה ריבונית בשירות חובה, בהתנדבות, בשירות קבע או בשירות מילואים.

הצבא הוא מבנה היררכי וקפדני שבו מחולקים החיילים ליחידות. יחידות נפוצות הן חיל רגלים, הנדסה קרבית, שריון, חיל ים וחיל אוויר. לא כל החיילים לוחמים; רובם מקבלים הכשרה בסיסית בנשק, אך רק כ־25% ממלאים תפקידים קרביים. רבים משרתים בתפקידי עורף כמו פקידות, לוגיסטיקה ומחקר.

הקפדה על משמעת מובחנת בארגון הצבאי. קצינים יכולים להטיל סנקציות והשיפוט הצבאי שונה מהאזרחי. בצבא יש מדים, דרגות, סמלים וסימני זיהוי. יחידות מובחנות בעזרת כומתות, תגי יחידה וסיכות.

דרגות מסמנות את המיקום בהיררכיה. הדרגות מתחלקות לקבוצות כגון דרגות חוגרים, נגדים וקצינים.

המשפט הבין-לאומי ההומניטרי מוסדר בעיקר באמנות ז'נבה ובפרוטוקולים הנוספים. חיילים המשתייכים לכוחות מזוינים של מדינה נחשבים "לוחמים חוקיים". "לוחם חוקי" הוא אדם המשרת בכוחות מזוינים בצד לסכסוך בין-לאומי.

הפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנות ז'נבה (1977) קובע תנאים שמי שעומד בהם ייחשב לוחם חוקי. תנאים אלה קובעים מי מקבל הגנה וזכויות לפי דיני המלחמה.

המשפט הבין-לאומי מעניק ללוחמים חוקיים זכויות והגנה בעת סכסוך. זכויות אלו נועדו להגן על חיילים שבאים מהכוחות המזוינים של מדינה.

לוחמים נושאים חובות ומגבלות לפי דיני המלחמה. חובות אלה מגבילות את הדרך שבה אפשר לנהוג בלחימה.

אמנות ז'נבה, תקנות האג ופרוטוקול ראשון מגדירות מתי מותר ופוגעים בחיילים. המסגרות האלו מסבירות אילו פעולות מותרות ואילו אסורות.

המשפט מבדיל בין מצבים שונים של לחימה וניהול סכסוך, כדי להחליט על חוקיות הפגיעה בחיילים.

רוב החיילים משרתים בתפקידים עורפיים. תפקידים כאלה לא כוללים בדרך כלל לחימה ישירה. במהלך הכשרה גם חיילים לא קרביים רוכשים מיומנויות ירי וקליעה.

החיילים הקרביים נחלקים לפי אופי ומצבי לחימה. יש חלוקה היסטורית לכבדים, בינוניים וקלים, וכן לחלוקה לסדירים ולא סדירים.

חיילים סדירים מגוייסים לפי צו חוקי ומשרתים תקופה מוגדרת. הם מקבלים אימון אחיד ונשק מסופק על ידי המדינה. חיילים לא סדירים נהנים מרמת חופש גבוהה יותר. במשמרות כאלה המשמעת בדרך כלל רופפת יותר. מודל המילואים מאפשר למדינה להחזיק לוחמים מוכנים לשעת חירום.

החלוקה לכבדים ולקלים מקורה בעולם העתיק. הכינוי מתבסס על משקל הציוד והשריון. חיילים כבדים לבשו שריון כבד וצברו משקל רב, למשל הופליטים עם שריון של כ־30 ק"ג. שריון כבד הגביל את הניידות ולכן חיילים כבדים התקבצו לגושים גדולים כגון הפלנקס. חיילים קלים היו ניידים יותר והשתמשו בטקטיקות שונות.

בימינו ההבדל העיקרי בין החיילים הקרביים הוא פלטפורמת הלחימה.

חייל הוא מי שמשרת בצבא של מדינה. השירות יכול להיות חובה, בהתנדבות, קבע או במילואים.

הצבא מחולק ליחידות כמו חיל רגלים, שריון, נמל וחיל אוויר. לא כל חייל נלחם. רק חלק קטן עושים לחימה. רבים עובדים בתפקידים כמו מזכירות, מזון ולוגיסטיקה.

בחיילים יש משמעת חזקה. יש מדים, דרגות וסמלים שמראים למי שייך כל אחד.

החוקים הבין-לאומיים, כמו אמנות ז'נבה, מגדירים זכויות לחיילים. מי ששייך לצבא נחשב "לוחם חוקי". לוחם חוקי הוא חייל שמוכר לפי כללי המלחמה.

חיילים סדירים מגוייסים רשמית ומקבלים אימון מלא. חיילים לא סדירים הם קבוצה גמישה יותר. יש גם מילואים שנקראים רק בשעת חירום.

בעבר חלוקת החיילים נעשתה לפי משקל השריון. חיילים כבדים לבשו שריון כבד מאוד, עד כ־30 ק"ג. הם נלחמו בקבוצות צפופות כמו הפלנקס. חיילים קלים היו ניידים ומהירים יותר.

היום חיילים שונים לפי סוג הלחימה והנשק שהם משתמשים בו.