חיים אלעזר שפירא

רחל לבית סאפרין (תרס"ז-)

הרב חיים אלעזר שפירא (1871, 1937) היה רב ואב"ד (ראש בית דין) של מוקצ'בו, והאדמו"ר השלישי של חסידות מונקאטש. כונה "המנחת אלעזר" על שם ספרו. הוא נחשב לאחד מהרבנים הבולטים במרכז-מזרח אירופה בין שתי מלחמות העולם.

נולד בסטריז'וב שבגליציה במשפחה חסידית מפורסמת. אביו היה אדמו"ר, וסבו שימש לו כרבי ומדריך רוחני. בגיל עשר החל לכתוב חידושי תורה. בשנות נעוריו נישא פעמיים; נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין כשנודע שאשתו אינה יכולה ללדת. מאוחר יותר נישא לרחל פרל, והם הולידו בת אחת.

משפחתו עברה למוקצ'בו כאשר סבו מונה לאדמו"ר שם. שם המשיך ללמוד, ללמד ולהתמסר להנהגה קהילתית. כבר בראשית דרכו ערך והדפיס כתבי קודש והוּרש כמנהיג בשל מעמדו המשפחתי והידע התורני שלו.

בשנת 1913, במות אביו, החל לשמש באופן רשמי כאדמו"ר. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ארגן סיוע לפליטים יהודים ואכלס רבים בחצרו. ב-1919 עברה העיר לשלטון צ'כוסלובקי ושמה נשתנה למוקצ'בו.

ב-1922 ייסד ישיבה גדולה בשם "דרכי תשובה" עם כמה מאות תלמידים. הוא כתב ופרסם עשרות ספרים בתחומים תורניים שונים, כולל פירושים על התורה, תשובות הלכתיות ודרשות חסידיות.

השפעתו הציבורית קפדה על קו שמרני. הוא התנגד בתוקף לציונות הפוליטית, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל, וראה בהם סכנה לרוחניות ולמנהגים החרדים. עם זאת תמך במתן תמיכה לחיי הקהילות הדתיות בארץ ישראל, וקידם פרויקטים כמו שכונת "בתי מונקאטש" בירושלים.

לאורך שנות ה־20 וה־30 ניהל מאבקים ציבוריים וחמורים עם אדמו"רים אחרים, כמו הרבי מבעלז והרבי מספינקא. המחלוקות כללו חרמות, הפגנות ולעתים דרמות שדרשו התערבות רשויות.

פוליטית פעל ליצירת ארגונים ונציגויות יהודיות במחוז, וכרת בריתות עם מפלגות מקומיות כדי להגביר את עצמאות הקהילה הדתית. ניסיונותיו ליצור לשכה עצמאית זכו לתמיכה חלקית אך לא הצליחו לשנות לחלוטין את המצב האזורי.

ב-1930 ביקר בארץ ישראל ופגש את הרב המקובל שלמה אליעזר אלפנדרי. מפגש זה הושפע מאמונותיו המסורתיות בנושא גאולה וביאת המשיח.

בשנת 1932 הורשע בעבירת מס על אי-דיווח כספים; כתוצאה מכך עוקלה ספרייתו. חסידיו גייסו תרומות להשיב לו את הספרים.

בשנות ה־30 המשיכה פעילותו הציבורית. ב-1933 השתתף בהקמת ארגון חרדי שנועד לעמוד נגד אגודת ישראל. באותה תקופה הוא ספג קנסות ומאסרים קצרים על סכסוכים פוליטיים ודתיים.

ב-1935 התקיימה חתונת ביתו חיה, אירוע גדול שנערך במוקצ'בו והושם עליו דגש ציבורי רב. החתונה צולמה בידי חברת סרטים אמריקאית, והוא נאלץ להתמודד עם שאלות הלכתיות ומוסריות לגבי הצילומים והרווחים.

בסוף 1936 חלה והתדרדר מצבו הבריאותי. נסע לטיפול בבודפשט אך לא החלים. אלפי חסידים ותומכים התפללו ותרמו עבורו. נפטר ב-12 במאי 1937 ונקבר במוקצ'בו. לאחר מותו הוכתר חתנו, רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ', לממשיך דרכו.

חיים אלעזר שפירא חיבר כעשרים כרכים בנושאים תורניים מגוונים. כתביו כוללים פירושים, דרשות, פסקי הלכה וטקסטים על מנהגים. לעתים שינה מנהגים מקומיים כשהביא עליהם פסיקה הלכתית, ותהילותיו כללו קריאה לחזרה בתשובה ולציפייה לגאולה.

הרב חיים אלעזר שפירא (1871, 1937) היה אדמו"ר. אדמו"ר זהו רב ומנהיג בחסידות. הוא הנהיג את חסידות מונקאטש במוקצ'בו.

נולד במשפחה יהודית מיוחדת. כבר בילדות כתב רעיונות תורניים. נישא פעמיים והיה לו ילד אחד.

כשהוריו נפטרו, הוא החל לנהל את הקהילה. בזמן מלחמת העולם הראשונה עזר לפליטים ואכלס אנשים בביתו. הוא פתח ישיבה גדולה, שהיא בית-ספר לתלמוד ותורה, עם מאות תלמידים.

הרב שפירא כתב הרבה ספרים על התורה וההלכה. הוא דאג לשמור על מנהגים מסורתיים. הוא לא אהב את התנועה הציונית הפוליטית, כי חשבה שהיא תשנה את חיי הדת.

היו לו מחלוקות קשות עם אדמו"רים אחרים. לפעמים הדברים נעשו רועשים וציבוריים. הוא גם ניסה לעזור ליהודים בארץ ישראל בכסף ובתמיכה לקהילות דתיות שם.

בשנות ה־30 הוא חלה. תמכו בו אלפי אנשים וביקשו להתפלל בעדו. הוא נפטר בשנת 1937 ונקבר במוקצ'בו. לאחר מותו המשיך חתנו בתפקידו.

הוא כתב כעשרים ספרים קצרים וארוכים. הספרים עוסקים בתורה, בחסידות ובמנהגים. אנשים קראו אותם כדי ללמוד ולהתחזק.