חיים בלנק (25.7.1926, 16.11.1984) היה בלשן, חוקר שפות, שהתמקד בערבית ובעברית המדוברת.
נולד בצ'רנוביץ (אז רומניה). בילדותו עקר עם משפחתו לצרפת ואחר כך לארצות הברית. בסוף מלחמת העולם השנייה שירת כקצין בצבא האמריקאי באירופה.
למד באוניברסיטת הרווארד והגיע לישראל בקיץ 1948. התנדב כמפקד מחלקה בחטיבת הראל של הפלמ"ח, גוף צבאי של התקופה. בקרב על ירושלים נפצע והתעוור.
במהלך השיקום השלים דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים על הערבית המדוברת של ערביי הצפון. עבודתו נעשתה בהנחיית הבלשנים פרופ' שלמה דב גויטיין ופרופ' יעקב פולוצקי.
בתחילת שנות ה־50 פרסם טורים בשם העט ח' קבלן, תחת הכותרת "לשון בני אדם", שבהם כתב על העברית המדוברת. בלנק היה מן הראשונים שהראו שהעברית הישראלית המדוברת היא שפה עצמאית, ולא רק תערובת של יסודות שונים.
מחקריו כללו ערבית בבגדאד, ערבית בדואית בנגב, ערבית מצרית והיסטוריה של מדקדקים ערבים מהתקופה התיכונה.
נפטר ב־16 בנובמבר 1984 אחרי מחלה ממושכת.
היה נשוי לג'ודי והיה אב לשלושה: שרה, פסיכולוגית קלינית; דוד, פרופסור למתמטיקה; וירמיהו (רמי), עובד בתחום איכות הסביבה וטיהור מים. התגורר בשכונת טלביה בירושלים.
חיים בלנק נולד ב־1926 בצ'רנוביץ, אז ברומניה. בילדותו עבר עם משפחתו לצרפת ואז לארצות הברית.
בסוף מלחמת העולם השנייה שירת בצבא האמריקאי. ב־1948 עלה לישראל והתנדב בפלמ"ח. הפלמ"ח הוא כוח צבאי של אותם ימים. בקרב על ירושלים נפצע ואיבד את הראייה.
הלך ללמוד בהרווארד, ואחר כך עשה דוקטורט. דוקטורט הוא מחקר ארוך באוניברסיטה. נושא הדוקטורט שלו היה הערבית המדוברת בצפון הארץ.
בלנק כתב טורים בשם העט ח' קבלן על העברית המדוברת. הוא הראה שהעברית המדוברת היא דרך דיבור נפרדת.
הוא חקר גם דיאלקטים של ערבית, דרכים שונות לדבר ערבית, בבגדאד ובנגב.
נפטר ב־1984.
היה נשוי לג'ודי והיה אב לשלושה ילדים. אחד מהם עובד באיכות הסביבה.
