חיים נחמן ביאליק (1873, 1934) היה משורר לירי מרכזי של השפה העברית. הוא היה גם סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל. רבים ראו בו את ה"משורר הלאומי" של העם היהודי, ויצירותיו תורגמו לשפות אחרות.
נולד בכפר ראדי שבאזור ווהלין (כיום באוקראינה). בילדותו עבר עם משפחתו לז'יטומיר. בגיל צעיר התייתם מאביו ועבר לגור אצל סבו. ההתעללויות שחווה וההתרשמות מבית המרזח של אביו השפיעו על נושאי כתיבתו, ובין השאר על מחזור השירים "יתמות".
בגיל 17 הגיע לישיבת וולוז'ין, שרצה בה גם לימודי חול (לימודים כלליים). גילם העליות שם הביאו אותו להצטרף לחוג משכילי ולפעילות ציונית סודית. שם כתב את שירו המוקדם "אל הציפור".
בשנת 1892 הגיע לאודסה, מרכז תרבותי יהודי חשוב. בעיר זו כתב רבות מפרסומיו והיה פעיל בחיי הספרות. באודסה ייסד הוצאות ספרים, הוציא קובצי שירים ופרסם פואמות מרכזיות.
לאחר פרעות קישינב ב-1903 כתב את הפואמות הקשות "בעיר ההרגה" ו"על השחיטה". פורסם בהן תיאור של הזעזוע והקריאה לחיזוק העמדת פנים ומארגני הגנה.
ביאליק תרגם יצירות אירופיות חשובות לעברית ולקח חלק בעריכת כינוסים ותיקוני לשון. בשנים שלפני 1921 ניהל הוצאות ספרים ועיבד מסות ואסופות של סיפורי עם ומדרשים.
בשנת 1924 עלה לארץ ישראל. בתל אביב ייסד וארגן מפגשי תרבות שבת-צהריים בשם "עונג שבת". הוא הקים פרויקטים להוצאה לאור של ספרי ילדים, פרסם שירים לילדים והמשיך לעסוק בעריכה ובהוצאה לאור.
בשנותיו האחרונות סבל ממחלה של הכליה. ביאליק נסע לטיפול בווינה ונפטר שם ב-4 ביולי 1934. לאחר הגעת גופתו לארץ התקיימה לו הלוויה המונית, והוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
ביאליק חיבר שירים ליריים, שירי תוכחה, מסות, סיפורים ופואמות גדולות. בין יצירותיו הבולטות: "המתמיד", "מתי מדבר", "בעיר ההרגה" ו"מגילת האש". הוא שאב השראה מהמקרא, מתלמוד ומאגדות, ושילב מקורות אלה בלשון מודרנית.
שירתו מאופיינת בפשטות אך בעומק מחשבה, ובחסכון מילולי שמקבץ עולמות תחת ביטויים דחוסים.
ביאליק גם עסק בחידוש מילים בעברית. הוא חידש מאות מילים, שגרמו להתפתחות השפה החדשה. בין המילים שהתקבלו בשפה: "מטוס", "מצלמה" ו"יבוא".
ביאליק הונצח בדרכים רבות: פרס ספרות על שמו, ערים וישובים שנקראו על שמו (כמו קריית ביאליק), רחובות ובתי ספר. דיוקנו הונפק על בולים ושטרות. שיריו הולחנו רבות וביטאו חלק חשוב בזמר העברי ובשירי הילדים.
חיים נחמן ביאליק (1873, 1934) היה משורר חשוב בעברית. משורר = מי שכותב שירים. הוא כתב גם סיפורים ושירים לילדים.
נולד בכפר קטן וחי עם משפחתו בז'יטומיר. כשהיה ילד, אביו מת. הוא עבר לגור אצל סבו. חוויות אלו השפיעו על השירים שכתב אחר כך.
כשהיה צעיר עבר לאודסה, עיר גדולה של יהודים. שם כתב את רוב שיריו והכיר סופרים וציירים. אחרי אירועים קשים בקישינב כתב שירים שמדברים על הצער והתקווה.
בשנת 1924 עבר לפה לארץ ישראל. בתל אביב ארגן מפגשי תרבות בשבת שנקראו "עונג שבת". הוא חיבר שירים רבים לילדים. ב-1934 נסע לטיפול בווינה ונפטר. הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
מה שמיוחד בו:
- שיריו לקוחים מהרבה סיפורים ומקרא. מקרא = ספרי התורה והכתובים העתיקים.
- הוא עזר לחזור ולדבר עברית מודרנית. החייו השפיעו על כל מה שכתבו לאחריו.
- יש יישובים ובתי ספר רבים שנקראו על שמו.
הרבה משיריו הולחנו והם מושרו על ידי זמרים. גם היום ילדים לומדים חלק מהשירים שלו בבית הספר.
תגובות גולשים