חיל רגלים

חיל רגלים (חי"ר) הוא החיל הוותיק והגדול בחילות הלוחמים. שמו נובע מההליכה של הלוחם ברגל בשדה הקרב. הנשק העיקרי של רגלי מודרני הוא רובה או כלי אחר שהלוחם יכול לתפעל לבד או בקבוצה קטנה.

חיילי רגלים קיימים עוד מהתקופה הפרה-היסטורית. עם התפתחות עיבוד המתכות הופיעו שריונות מתכת. רק עשירים יכלו להרשות לעצמם שריון כבד, ולכן רבים מהם שירתו בפרשים. כלי הנשק אז היו קרים: חניתות, חרבות ואלות.

הטקטיקה נקבעה לפי הנשק והשריון. חניתנים סודרו במערכים צפופים כי הם דקרו בקרבה. חיילים עם מגנים גדולים עמדו בגושים שחיברו זה לזה את ההגנה, עיקרון שהגיע לשיא בפלנקס היווני (מערך לוחמים צפוף ומסודר).

הרומאים ארגנו את הרגלים במבנה גמיש יותר. הלגיון הרומי התאים את עצמו וניצח מערכים נוקשים.

בימי הביניים נחלש מעמד הרגלים בחלקים מאירופה בשל עליית הפרשים והמבנה החברתי שסיפק אבירים פרשים. עם זאת, רגלים נשארו חשובים במצור, שמירה ומיליציות. קשתים, כמו הקשת הארוכה האנגלית, היוו כוח חזק נגד שריון ונעלמו בעיקר עם התפתחות כלי הנשק החמים במאה ה-17.

עם הופעת הנשק החם החל התגברות על הרגלים. במאה ה-15 הופיע הארקבוז (רובה פרימיטיבי). הוא היה לא מדויק וקצב הירי היה איטי, לכן חיילים סודרו בשורות וצוידו גם בנושאי חניתות להגנה.

במאה ה-16 הופיע המוסקט, רובה כבד יותר. בסדרות טקטיות כמו הטרסיו הספרדי שולבו מוסקטרים לצד חניתנים. במאה ה-17 וה-18 הוכנס הכידון (חנית שנצמדה לרובה) כדי להגן אחרי הירי.

עם הזמן השתפרו הנשקים: בריח מודרני, קנה חרוק לעידוד הדיוק ומנגנוני טעינה טובים יותר אפשרו קצב אש גבוה יותר. שינויים אלה שינו את הטקטיקה והובילו להתפשטות הביצורים וללחימה בחפירות במלחמת העולם הראשונה.

שיפורים במטאלורגיה ועקרונות גזים הובילו לרובים מדויקים יותר, תחמושת אחידה ומחסניות. הופעת מקלעים ושינויים בקצב האש שינו את פריסת החיילים. במלחמת העולם הראשונה החי"ר סבל אבדות כבדות ונלחם בעיקר מתוך ביצורים וחפירות.

אחרי מלחמת העולם השנייה החיל נותר מרכזי אך פחות מכריע. מטוסים, טנקים וטילים קיבלו את תפקיד הכרעה. בשנות ה-60 חזר השריון האישי (שכפ"צ). בשנות ה-70 הופיעו אמצעי נ"ט (נגד טנקים) ומסוקים שהחזרו לחי"ר יכולות תקיפה והנעה רחוקה.

כיום החי"ר פועל בשטחים שבהם טנקים מתקשים, כמו ערים, הרים וג'ונגלים. בדרך כלל פועלים בשילוב עם שריון וארטילריה.

טקטיקת החי"ר השתנתה עם הזמן והותאמה לנשק, לשטח ולאויב. בחיל רגלים מודרני יש מספר מתארי לחימה עיקריים, והיחידות לומדות לפעול בגמישות רבה.

יחידות מעולות מקבלות הכשרה קרבית עמוקה מאוד. במדינות מערביות ובצה"ל יחידות אלה כוללות גם יכולות נ"ט (נגד טנקים), הנדסה וסיור.

יחידות קומנדו הן יחידות מובחרות למשימות מיוחדות. דוגמאות עולמיות: SAS הבריטית ו-Navy SEAL האמריקנית. סיירת מטכ"ל היא דוגמה ישראלית מפורסמת.

חי"ר ממוכן נייד ברכבי שטח ונגמ"שים (נגמ"ש הוא כלי רכב משוריין). כשהחי"ר נוסע על נגמ"ש קרב הוא נקרא חיל רגלים משוריין.

דיוויזיה כזו כוללת יחידות סיור, נ"ט והנדסה. היא נועדה להשתלט במהירות על שטח בעזרת תובלה אווירית. מודל זה אומץ בצבאות רבים.

יחידות אלו עוסקות במשימות אבטחה ושמירה. הכשרתם נמוכה יותר מהחי"ר הקרבי ואינן מיועדות לקרבות אינטנסיביים בשטח אויב.

חייל הנדסה קרבית משלב יכולות לחימה והנדסה. הם מפעילים אמצעי חבלה, כלי הנדסה ומשמשים גם כחי"ר בשטח. יש להם הכשרות מיוחדות בחבלה ובהפעלת כלי הנדסה.

חייל מודרני נושא ציוד כבד של 20, 40 ק"ג. הציוד כולל רובה סער (נשק קצר לטווח עד כ-400 מטר), אפוד עם מחסניות, רימונים, ערכת עזרה ראשונה, קסדה, נעליים ייעודיות ומים.

מהחייל נדרשות יכולות גופניות גבוהות ועמידות נפשית. יש תפקידים מומחים: מכ"ם (מקלען), צלף, מטוליסט, חובש ומפקדי יחידות. יחידות פועלות בקבוצות קטנות ובמסגרות גדולות, ומשתמשות גם ברכבים, מסוקים וצניחה לניידות.

החי"ר כולל יחידות מיוחדות לסיור, נשק נ"ט, מרגמות והנדסה קרבית לתפקידים ייחודיים.

חיל רגלים הוא החיל הישן ביותר בצבא. הלוחמים הולכים ברגל. הם משתמשים ברובים ונשק שהם יכולים לשאת לבד.

לפני הרבה שנים כל הלוחמים היו רגלים. כשהחלו להשתמש במתכות הופיעו שריונות מתכת. שריון היה יקר.

ביוון העתיקה היו מערכי לוחמים צפופים שנקראו פלנקס. זה היה קיר מגן שעמד יחד.

הרומאים ארגנו חיילים בצורה גמישה יותר. זה עזר להם לנצח.

בימי הביניים היו אבירים פרשים. אבל רגלים עדיין עשו מצורים ושמרו על מקומות.

קשתות היו נשק חזק. הקשת הארוכה האנגלית היתה מפורסמת.

הופיעו כלי ירייה, כמו ארקבוז (רובה ישן) ומוסקט (רובה כבד). חיילים ירו בשורות. אחר כך הוכנס הכידון. כידון הוא חנית שמצמידים לרובה.

מאוחר יותר פותחו רובים מדויקים יותר, מחסניות ומקלעים. זה שינה את דרך הלחימה.

במלחמת העולם הראשונה היו חפירות וביצורים. זה גרם לסבל רב לחיילים.

אחרי מלחמת העולם השנייה צבאות השתמשו בטנקים ומטוסים. החי"ר המשיך להיות חשוב בהרבה משימות.

החיילים פועלים בערים, בהרים ובג'ונגלים. הם עובדים עם טנקים ותותחים.

יש יחידות מובחרות שנקראות קומנדו. הן מבצעות משימות מיוחדות.

יש חי"ר ממוכן. זה חי"ר שנוסע בנגמ"שים. נגמ"ש הוא רכב משוריין לשדה הקרב.

חיילי הנדסה עושים גם עבודה טכנית. הם משתמשים בכלים מיוחדים כדי לפתור בעיות.

חייל נושא הרבה ציוד. זה כולל רובה סער, אפוד, קסדה ומים. הציוד שוקל לעיתים עד עשרות קילוגרמים.

חיילים מתאמנים הרבה. הם צריכים כוח וסבלנות. הם גם לומדים תפקידים מיוחדים כמו צליפה וחובשות.