חִינָה היא טקס שנערך לפני החתונה בקרב עמים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקרן אפריקה ובהודו. הטקס אומץ גם על ידי יהודים מעדות מזרח. במרכזו מריחה של משחה אדמדה-כתומה, המוכנה מעלי צמח הכופר הלבן (Lawsonia inermis). צמח זה נותן חומר צבע שמכונה lawsone, המולקולה שצובעת עור ושיער על ידי קשירה לחלבון קרטין, ולכן הצבע נשאר עד שהעור מתחדש או השיער צומח.
החינה שימשה כבר במזרח הקרוב הקדום. יש עדויות עתיקות, בין היתר ממכתובות אוגרית מהמאה ה־21 לפנה"ס, להנחת חינה לאירועים של נשים.
בלילות לפני החתונה נערך טקס חינה במספר קהילות. במשחק הסמלי מרחו על כפות הידיים והאבנים עיסה מהצמח, לעיתים גם על כפות הרגליים. לעתים משפחת החתן מביאה עלים לטחינה, והכלה לובשת בגדים ותכשיטים מסורתיים שהועברו במשפחה. בטקסים נשמרות וריאציות לפי עדות ומיקום.
במסורת מסוימת מבקשים בטקס להבריא ולהגן על הכלה מפני מזיקים או משדים ורואים בחינה כברכת שפע ומזל.
החינה בהודו היא טקס צבעוני של שירים וריקודים. הכלה לובשת סארי ירוק וסוחבים אותה על אפריון שנקרא דולי. בנות פזורות עלי כותרת והקהל מלווה בדאנדייה, מקלות ריקוד. מנהלת הטקס מאכילה את הזוג בסוכר כברכה לחיים מתוקים. לעתים לוקחים מעט חינה מאצבעו של החתן ומעבירים לאצבע הכלה, כסמל לקשר חם.
בקרב תימנים נהגו לערוך את טקס החינה במשך שבוע לפני החתונה; היום מקובל גם עריכה בערב אחד. השמשית (אחראית טקס) עוטפת את ראש הכלה בחיתול ומורחת לה חינה. הכלה נועדת לענוד תכשיטים כבדים, שמשמעותם גם ברכה לפוריות. בעבר קישטו גם את הגוף בסמלים מסורתיים, וכיום האיפור דומה לאיפור כלה רגיל.
בטקסים שונים הכלה מחליפה תלבושות ורוקדת. החתן לובש בגדים מסורתיים ולעתים מחליף לבוש במהלך הערב. בחלק מהקהילות נערך טקס חינה נפרד לחתן, הכולל ברכות, סעודה ומריחת חינה על ידיו.
המנהג במרוקו כולל מקווה, שירים בערבית ובעברית, וביגוד מסורתי נוצץ. הכלה לובשת את ה"קשוואה כבירה", השמלה הגדולה, והזוג מקבל מתנות ותכשיטי זהב.
גם במנהג המוסלמי נהוג לערוך חינה. הטקס יכול להיות בנפרד לנשים ולגברים, ולעיתים בחברה מעורבת. נשים שמכינות את החינה נחשבו פוריות, מתוך תקווה שעושר הפוריות יועבר לזוג.
החינה היא אבקה חומה-ירקרקה המערבבים עם מים ליצירת משחה. המשחה נמרחת על העור והצבע מתקבע בזכות החומר הפעיל lawsone, שנקשר לקרטין בעור ולשיער. בנוסף לשימוש בטקסים, החינה משמשת גם לצביעת שיער ולקעקועים זמניים.
חִינָה היא טקס שעושים לפני החתונה. עושים משחה מצמח שנקרא כופר לבן. המשחה אדמדה וצובעת את העור.
בערב שלפני החתונה ממרחים חינה על כפות הידיים. זה סמל לברכה, מזל ושמחה. לעתים נמרחת גם על הרגליים. נשים מתארחות, שרות ורוקדות.
בהודו הטקס צבעוני. הכלה לובשת סארי ירוק. שרים ורוקדים. נותנים לזוג סוכריות לברכה לחיים מתוקים. לפעמים מעבירים מעט חינה בין האצבעות כסמל לאהבה.
בתימן והמרוקו יש בגדים מיוחדים, שירים וריקודים. לפעמים עושים את החגיגה כל השבוע, ולעתים רק בערב אחד.
החינה היא אבקה שמערבבים עם מים. החומר שצובע נקרא lawsone. הוא נצמד לקטיפה של העור ולשיער, לכן הצבע נשאר זמן מה. משתמשים בחינה גם לצביעת שיער ולקישוטים זמניים.
תגובות גולשים