חינוך מיוחד הוא מערך חינוכי שמותאם לתלמידים שהמסגרות הרגילות אינן מתאימות להם. הוא נועד לתת מענה לתלמידים עם לקויות שפוגעות בתפקודם, וגם למחוננים שבקושי מסתדרים בכיתה הרגילה. תלמיד נזקק לחינוך מיוחד כשאינו יכול להפיק תועלת מתוכניות הלימוד הרגילות.
כ-10% מתלמידי מערכת החינוך זקוקים לחינוך מיוחד. לפעמים השיבוץ נובע מסיבות טכניות, למשל חוסר נגישות לבעלי כיסאות גלגלים. בשיבוץ למסגרת מסוימת מחליטה ועדת השמה מקצועית מטעם משרד החינוך.
אפשרויות המסגרות כוללות: גן או בית ספר לחינוך מיוחד, פנימיות, כיתות טיפוליות בתוך בתי ספר רגילים, שילוב בכיתה רגילה עם סיוע אישי, ומרכזי שיקום מקצועי.
המטרה המרכזית היא לענות על הצרכים ההשכלתיים, החברתיים והרגשיים של התלמידים ולקדם תהליך שיקומי. שיקום כאן משמעותו תמיכה שמסייעת לשפר תפקוד ומיומנויות. המטרה היא לאפשר להשתלב בחברה ולחיות באופן עצמאי ומקצועי ככל האפשר.
חינוך מיוחד משקף גם ערכים חברתיים של חברה מסוימת. במדינות עם מדיניות רווחה, למשל, השירותים נועדו גם להקטין תלות בקצבאות על ידי פיתוח מיומנויות תעסוקה. בנוסף, מסגרות החינוך המיוחד נותנות תמיכה גם להורים, מידע על טיפולים ועל זכויות הילד.
אוכלוסיית החינוך המיוחד מגוונת מאוד. היא כוללת פיגור שכלי חמור, הפרעות נפשיות או התנהגותיות, לקויות שמיעה או ראייה, אוטיזם ועוד. לכל תלמיד פרופיל תפקודי שונה: יכולות חלשות בתחומים מסוימים לצד יכולות נורמטיביות בתחומים אחרים.
לכן אבחנה מדויקת חשובה. אבחנה נעשית על ידי אנשי מקצוע שונים: עובד סוציאלי שמבקש מידע על המשפחה, חוות דעת רפואית למצב הפיזי, הערכה פסיכולוגית למצב הרגשי והנפשי, מבחן אינטליגנציה למדידת IQ, קלינאי תקשורת לאבחון שפה, ריפוי בעיסוק להערכת תפקוד מוטורי וחושי, אבחון דידקטי למיפוי יכולות לימודיות ובדיקת הפרעת קשב וריכוז.
בעבר הלקות נתפסה בעיקר כבעיה רפואית של הפרט. היום נפוצה תפיסה חברתית-סביבתית שטוענת שהבעיה נובעת גם מאי התאמת הסביבה לצרכי אנשים שונים. לפיכך החינוך המיוחד נותן פתרונות וסיוע, ולעיתים מהווה מענה זמני עד להפיכת הסביבה לנגישה יותר.
שירותים נוספים לתלמידים כוללים טיפולים פרטניים, עזרים שיקומיים ומשאבים חינוכיים מותאמים.
במדינות רבות קיים חינוך מיוחד ממלכתי לצד פרטי. דרכי המיון שונות: בחלק מהמדינות מיון נעשה לפי נתונים רפואיים בתיק, ובאחרות מתקיים דיון מקצועי אינדיבידואלי. בחלק מהמערכות נדרשת גם הסכמת ההורים לשיבוץ.
מטרת החינוך המיוחד בישראל היא לשלב את הילד בחברה ככל האפשר. דגש נושא להשארת הילד בחברת בני גילו בסביבה המוכרת, עם תמיכה חינוכית כמו שיעורי עזר וטיפול פרטני. שילוב כזה מעודד למידה ומקדם פתיחות וסובלנות בקרב התלמידים הרגילים.
מדיניות ישראל מעודדת שילוב, וישנה אפשרות להורים לבקש מסגרת רגילה. בית הספר מחויב לדווח להורים על ההתקדמות בסוף השנה.
קיימת מחלוקת ציבורית: מצד אחד נטען שחינוך מיוחד גוזל משאבים שיכלו לעזור לתלמידים חלשים בחינוך הרגיל. מצד שני טוענים תומכי החינוך המיוחד שהמשאבים מיועדים בדיוק לתלמידים שזקוקים להם ביותר, ושניתן גם לסייע לתלמידים הרגילים באמצעות אנשי מקצוע הנמצאים בבית הספר.
הוויכוח המרכזי הוא בין שילוב לכיתות רגילות לבין הפרדה בבתי ספר מיוחדים. תומכי השילוב מדגישים את ההשפעה החיובית על הדימוי העצמי של התלמיד ועל קבלת השונה. מתנגדי השילוב טוענים שבכיתות מיוחדות קל יותר לארגן טיפולים ולספק חוויות חיוביות לתלמידים הדומים.
יש גם ביקורת שטוענת שהתוויות ותיוגים (למשל לפי מדריך DSM) עלולים לפגוע בתלמידים. נטען שיש להעדיף פתרונות חינוכיים ולא רק תוויות או שימוש רשלני בתרופות.
הביקורת מדברת על סכנות התיוג: תוויות יכולות להדביק סטיגמה ולמנוע השקעה בשינוי מערכת החינוך. יש קריאות לרכז יותר בעזרה מעשית ולפתח דגמים שמאפשרים שיתוף פעולה מקצועי בין אנשי חינוך מיוחד לחינוך הרגיל. בשנים האחרונות פותחו מודלים שונים שמבקשים לשלב מומחים משתי המערכות ולעבוד ביחד לטובת התלמידים.
חינוך מיוחד הוא דרך ללמידה שמתאימה לילדים שהכיתות הרגילות לא מתאימות להם. זה עוזר לילדים שלומדים אחרת.
כ-10 מתוך 100 תלמידים זקוקים לסיוע מיוחד. לפעמים זה בגלל בעיה רפואית. לפעמים כי בית הספר אינו נגיש.
יש מסגרות שונות: גן או בית ספר מיוחד, כיתות בתוך בית ספר רגיל, או שילוב בכיתה רגילה עם עזרה אישית.
המטרה היא לעזור לילד ללמוד, ליצור חברים ולהתכונן לחיים. חינוך מיוחד נותן גם מידע ועזרה להורים.
יש הרבה סוגים של קשיים. למשל: בעיות שמיעה, בעיות ראייה, אוטיזם או קשיי למידה. כל ילד שונה וצריך עזרה מותאמת.
המורים והצוות עושים אבחון. אבחון זה בדיקה כדי להבין מה הילד צריך. בדיקות נעשות על ידי רופאים, פסיכולוגים, קלינאי תקשורת (מומחה לשפה) או מרפא בעיסוק (עוזר בתנועות ובמוטוריקה).
בעבר חשבו שהבעיה רק בילד. היום מבינים שגם הסביבה חשובה. בתי ספר מנסים לעשות שינוי כדי שהילד יוכל להישאר בכיתה הרגילה.
המטרה בישראל היא לשלב את הילד בחברה כמה שיותר. הורים יכולים לבקש שילוב בכיתה רגילה. בית הספר צריך לדווח להורים על ההתקדמות.
יש יתרונות וחסרונות. שילוב בכיתה רגילה עוזר לילד להרגיש רגיל וללמד אחרים לקבל אותו. בית ספר מיוחד נותן יותר תמיכה וקל לארגן טיפולים.
חלק אומרים שמותגים ולתויות יכולים לפגוע בילד. אחרים מבקשים לתת עזרה מעשית במקום תוויות. חשוב לזכור כל ילד ראוי לכבוד ולעזרה.
תגובות גולשים