חכם באשי

החכם באשי (בטורקית עות'מאנית: חאחאמבאשי) היה התואר שניתן לרב הראשי של קהילה יהודית באימפריה העות'מאנית. חכם באשי פירושו מילולית "ראש החכמים"; בתפקידו ייצג את היהודים בפני השלטון והעביר דרישות הרשויות אל הקהילות.

היה יוצא דופן: בעיר יאשי הייתה משרת חכם באשי כבר משנת 1719, אך מוסד רשמי רחב הוכר רק במאה ה-19.

המוסד הרשמי של החכם באשי נוסד ב־1835. הסולטאן מהמוט השני קיבל את ההחלטה ב־1826, והדבר מומש כאשר הרב אברהם הלוי של קושטא מונה בחוק (פירמאן) לחכם באשי. הרצון הממשלתי היה להחיל דגם של הנהגה כלל-אימפריאלית, בדומה למבנה שהתקיים בקרב נוצרים באימפריה.

לצידו של החכם באשי עמדו שני ועדים: ועד גשמי, גוף מנהלי ועיקרי, וועד רוחני, גוף יועץ. עם השנים מונו חכמי באשי גם בערים אחרות: ירושלים (1841), בגדאד (1849), וקהיר ואלכסנדריה (1854), בין היתר.

בתפקידו שימש החכם באשי כגשר בין הקהילות לשלטון. הוא יכול היה לסייע בפרויקטים קהילתיים, דוגמת בקשת יהודי צנעא בתחילת המאה ה־20 לעזרת החכם באשי של איסטנבול, הרב חיים נחום, בהקמת בית ספר מודרני.

יחד עם היתרונות בפועל, המשרה איחדה סמכויות חילוניות ודתיות. איחוד זה החליש לעיתים את הסמכות הרוחנית של החכם באשי, מפני שמינויים נעשו גם משיקולים פוליטיים. כתוצאה, לא תמיד היה החכם באשי הגדול בתורה, והדבר יצר מתחים עם הנהגה דתית מסורתית. מקרים של מינויי "חכמים מיובאים" לעיתים נכשלו או עוררו פולמוס, כמו מינוי הרב יצחק שאול לצנעא ומינוי הרב רפאל קצין לבגדאד.

ב־1842 אוחדו התפקידים של החכם באשי של קושטא ושל "הראשון לציון", מנהיג יהודי בארץ ישראל. הראשון שנשא את שני התארים היה הרב חיים אברהם גאגין. תופעה זו שינתה חלק מתפקידי ההנהגה הדתית במרחב.

חלק מהמשרות הועברו במשפחות מסוימות, כפי שהיה ביאשי עם משפחת הכהנים. לאורך המאה ה־19 והראשונה של המאה ה־20 נותר החכם באשי מוסד מרכזי שמיזג תפקידי ניהול, ייצוג פוליטי והשפעה על חיי הקהילה בעות'מאנית.

החכם באשי הוא תואר לרב הראשי. זהו מי שמייצג את היהודים מול השלטון.

המשרה הפכה רשמית ב־1835. הסולטאן החליט על כך ב־1826. הרב אברהם הלוי מונה אז בחוק.

החכם באשי עזר לקהילות לנהל עניינים. הוא יכול לעזור לפתוח בתי ספר או לפתור בעיות מול השלטון. לדוגמה, יהודי צנעא ביקשו בסוף המאה ה־19 עזרה בבניית בית ספר, והם פנו לחכם באשי באיסטנבול.

לפעמים המערכת לא אהבה את הבחירות. השלטון מינה לפעמים אנשים מסיבות פוליטיות. כך לא תמיד החכם באשי היה הרב המפורסם ביותר, וזה יצר מחלוקות.

בשנת 1842 התאחד התואר הזה עם התפקיד "ראשון לציון", מנהיג היהודים בארץ ישראל. הראשון שנשא את שני התארים היה הרב חיים אברהם גאגין.

בחלק מהערים מינו חכמים גם מאתרים אחרים, והדבר הצליח לפעמים ולא תמיד.