חסן שוכרי

חסן שוכרי (1876, 28 בינואר 1940) נולד בירושלים למשפחה שעבדה במינהל העות'מאני. הוא למד באוניברסיטת איסטנבול ושב לארץ. ב-1905 עבר לחיפה, שבה אביו היה מושל נפה. דרך קשרים משפחתיים נשא לאישה את בתו של ראש העיר הקודם, מוסטפא פאשה אל-ח'ליל.


ב-1914 מונה בידי השלטון הטורקי לראש העיר חיפה. בזמן מלחמת העולם הראשונה נעצרה הפעילות העירונית. אחרי הכיבוש הבריטי ב-1918 חודשה פעילות המועצה בראשותו. לראשונה נכנסו למועצה גם נציגים יהודים, ביניהם שבתי לוי.

הקשרים של שוכרי עם הקהילה היהודית עוררו מתח בקרב חלק מחברי המועצה הערבים. באפריל 1920 דרשו הערבים את התפטרותו. המושל סירב לקבל את ההתפטרות, אך שוכרי התעקש להתפטר. בסופו של דבר הוחזרו הנציגים היהודים כדי לשמור על האינטרסים של היישוב העברי.


לאחר שהפסיד את התפקיד ב-1920 היה תלוי בזמן מה בתמיכה של ידידיו היהודים. בשנים אלה היה פעיל בתנועה אל-ג'מעיה אל-אסלאמיה אל-וטניה. חברו שהחליפו כראש עיר הוביל מדיניות שסילקה יהודים ממשרות עירוניות. לקראת הבחירות ב-1927 הובל שוכרי רשימה שתמכו בהנהגה היהודית, ניצח וחזר לתפקיד.

ב-1921 שלח מברק לממשלת בריטניה שבו תמך בהגירה היהודית ובהשפעה הכלכלית שלה על התפתחות הארץ.


ביוני 1927 שב למשרת ראש העיר. הוא דגל בשוויון בין התושבים וניסה להכניס יהודים לעירייה. שוכרי הכניס את העברית לשימוש רשמי בעירייה ומינה בין השאר את אברהם כלפון למזכיר העיר.

ב-1929 פתח מועדון יהודי-ערבי בחיפה, שבו נאסרה פוליטיקה כדי למנוע מתיחות. משנת 1933 שינה את חלוקת מכרזי העירייה כך שקבלנים יהודים וקבלנים ערבים יקבלו עבודות בהתאם להרכב האזור.

בשנות ה-30 כתב שוכרי תזכיר בעיריית ראשי הערים הערביות נגד העלייה היהודית. הדבר עורר מחאה ביישוב היהודי, אך בהמשך היחסים התמתנו, לפי דבריו, בגלל השתדלותו.

בתקופת המרד הערבי החל משנת 1936 פרצו שביתות ואיומים על ראש העיר. אלפי יהודים הפכו לפליטים פנימיים בחיפה. באביב 1936 היו ניסיונות התנקשות בחייו של שוכרי, ובשל כך נאלץ לשנות מיקום מגוריו ולהסתתר תקופות מסוימות. ביוני 1936 הוא והחברים במועצה התפטרו בלחץ ועדה לאומית ערבית, אך לבסוף חלקם חזרו בהם.

נוכח האיומים עזב זמנית את חיפה. לאחר חזרתו ניהל את העיר עד שנות ה-30 המאוחרות, ובתקופה זו נמשך עימות בין תמיכה ציבורית בקישור בין הקהילות לבין לחצים פוליטיים נגדי.


שוכרי חלה בסוף 1939 ונפטר ב-29 בינואר 1940. נטמן בבית הקברות המוסלמי הישן "אל אסתקלאל".

ראשי היישוב היהודי בחיפה קראו להשבתת מסחר ביום מותו כדי לאפשר השתתפות רחבה בהלוויה. רבים מראשי היישוב השתתפו והסבו לו שבחים על פועלו לטובת העיר.


שוכרי נשא את פאטמה. היו להם ארבע בנות ובן, סוהיל. חלק מבני המשפחה ברחו למצרים במלחמת העצמאות. כמה מבני המשפחה חזרו לחיפה, אך אחרים נסעו לארצות אחרות.


במהלך כהונתו הוקמו בחיפה מדרכות, גשר רושמיה וגשר הקישון, רשת מים וביוב, רשת חשמל עירונית, ארגון מכבי האש העירוני, חופי רחצה ציבוריים ושירותים ברחובות. הוא קידם מעבר מעירייה ערבית לעירייה משותפת יהודית-ערבית.

לזכרו נקראים בחיפה רחוב חסן שוקרי ומדרגות במקום שבו שכן בוואדי סאליב. בכפר יונה גם נקרא רחוב על שמו.

חסן שוכרי נולד ב-1876 בירושלים. למד באיסטנבול וחזר לארץ. ב-1905 עבר לחיפה, שבה אביו עמד בתפקיד חשוב.


ב-1914 מונה לראש העיר חיפה. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזרה פעילות העירייה. לראשונה היו במועצה גם נציגים יהודים.


ב-1920 הפסיד את התפקיד. ב-1927 נבחר שוב לראש העיר בעזרת תמיכה משכנים יהודים וערבים.


הוא רצה שחיפה תשרת את כל התושבים. שוכרי קידם שמירה על שפות שונות בעירייה. הקפיד שיהיו גם עובדים יהודים במשרות העיר.

בשנות ה-30 היו חילוקי דעות גדולות בארץ. היו סכנות על חייו של שוכרי והוא עבר לתקופות לחפות מחוץ לעיר. לעיתים ניסו לפגוע בו, אבל הוא שרד.


חסן שוכרי חלה ונפטר ב-29 בינואר 1940. רבים השתתפו בהלוויה.


היה נשוי לפאטמה. נולדו להם חמשה ילדים, ארבע בנות ובן.


תחת הנהגתו נבנו בחיפה מדרכות, גשרים ורשתות מים וחשמל. הוקם גוף לכיבוי אש ונפתחו חופי רחצה ציבוריים. הוא עבד כדי שיהיו יהודים וערבים בעבודה משותפת בעיר.

יש רחובות ושבילים שנקראו על שמו בחיפה ובמקומות נוספים.